על פי רוב קל יותר לראות את חסרונותיו של הזולת מאשר את מעלותיו. רמת הביקורת בה נוהגים בני האדם להשתמש הינה תמיד גבוהה יותר כשהם ניצבים מול חסרונות הזולת. קל להם יותר לשפוט את השני מאשר את עצמם, לא בהכרח הדברים מגיעים תמיד מתוך החלק המודע שבהם ואין בדבר אמירה גורפת על אופיים ונטיות לבם, אלא שאת הדשא של השכן קל יותר לדשן ולהשקות . . .תיקונו של הזולת והעמידה על חסרונותיו הינם הדרך הקלה ביותר לשם נתינת מענה לצורך פנימי של המבקר, צורך בלתי מוסבר לתיקון, אולם ללא כל עשייה של ממש המחייבת אותם לשינויים עצמיים. החצנת המסר תורמת להם להרגשת הקלה ומסוגלות, לכל הפחות (כך הם חשים) הם מגלים יכולת מוכחת וזו לעיתים מזומנות ההזדמנות שלהם המביאה אותם לחוויית פורקן והטהרות מדומה. אדם שבראשית דרכו חווה ביקורתיות יתר יהיה בהמשך דרכו ביקורתי כלפי סובביו ועל פי רוב אף שלא במודע הוא תמיד יראה את מחצית הכוס הריקה של זולתו ואילו את החסר בו אין הוא מעז כלל לבדוק או אף לשפר.
במקרים רבים ילדים אשר חוו חוויית ביקורת יתר לוקחים זאת אל מערכת חייהם הבוגרת תוך התמקדות בהתנהלות התא המשפחתי האישי. ישנם פעמים בהם הביקורת מנותבת כלפי בן או בת הזוג באופן בו הדבר פוגם קשות בקיום חיי שותפות איכותיים, ישנן פעמים בו התופעה פועלת לרעת ילדיהם. ההורה בוגר חוויות הביקורת מפנה את הביקורת וראיית מחצית הכוס הריקה דווקא כלפי ילדיו. הוא אינו מחמיא להם על הישגיהם, הוא תמיד מחפש את הדברים החסרים לטעמו ורק עליהם יהיה לו מה לומר ולחוות דעה. כשהדבר קורה בין מבוגרים היודעים לנווט את מערכת חייהם בחכמה ותוך כדי היוועצות מתמדת הם מנסים להגיע אל חוף מבטחים, אולם כשהביקורת מופנית כלפי ילדים רכים בשנים הם מפנימים לא נכון את הביקורת ותמיד הם יחפשו היכן מצוי החיסרון שלהם ובהמשך יגיע הרובד השני בדמות כעסים והתנהלות שלא על פי כללי הבית ומכאן ועד להיווצרות מעגל עשייה שלילי קצרה הדרך וכשמעגל עשייה ניזון מהצד השלילי הרי הוא טומן בחובו הרס וחורבן.
כוחה של מילה רב ביותר וכל עוד משתמשים בה בתבונה הרי שאין קץ לעשייה החיובית המגיעה בעקבותיה ולעיתים נוטים אנו כבר לשכוח מהמילים הטובות אותן אמרנו שלא בשימת לב מספקת, אולם מקבל המחמאה לעולם לא ישכח זאת.
זכור לי איך פעם בעת ההקפות בשמחת תורה הבחנתי בנער העומד מבוייש וחושש מחוץ למעגלי הריקודים, יצאתי מן המעגל הנחתי את ידי על כתפו תוך שאני מזמין אותו בשמחה לרקוד עמי. שנים רבות עברו מאז והנער שהיה לאיש מזכיר לי זאת שוב ושוב.
צא וראה כוחה של עשייה טובה אחת . . .
