יותר מחמש-עשרה שנה סובב מרדכי פרסוף ברחבי הארץ ומרצה על המקדש וכליו. מרדכי, רכז הדרכה במדרשה לידע המקדש, נעזר במצגות, בסרטונים, בדפי-עזר ובספרים. בחודשיים האחרונים הוא בא להרצאות ועמו דגם מרהיב ומיוחד של בית-המקדש, שהקהל יכול להשתתף בבניינו.
הדגם הוכן בידי הנגרים ר' מענדל קרסיק ובנו אהוד מהיישוב גמזו. מענדל הוא יליד כפר-חב"ד, ואביו אף היה ממקימי בית-הספר לנגרות בכפר. הדגם שבנו גדול ומרשים. גודלו ארבעה מטרים על שני מטרים, והוא בנוי מעץ המצופה ציפוי דמוי אבן. הדגם עשוי מכמאה חלקים, והצופים עצמם יכולים להרכיבו ולפרקו.
כמו לֵגוֹ ענק
העברת דגם כזה בכל יום למקום אחר אינה משימה פשוטה, אבל המאמץ כדאי. "פתאום אתה מגלה שכל מה שלמדת על המקדש - לא הספיק", אומר פרסוף. "הדגם הוא מעין לֵגוֹ ענק. החוויה של בניית המקדש בידי המשתתפים בהרצאה מעניקה משמעות אחרת לדברים". אחרי שהושלמה הבנייה, הוא צולל עם המשתתפים להבנת המקדש ודרך העבודה בו.
פרסוף מתגורר ביישוב טלמון, אבל מבקר בכל יום בעיר אחרת. "ההתעניינות בלימוד המקדש מקיפה את כל הרבדים של עם-ישראל. אני מופיע לפני ציבור תורני וחסידי וגם לפני יהודים שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות", הוא אומר. "ילדים וקשישים עומדים מרותקים במידה שווה".
ריקודים סביב הדגם
כל מפגש כזה מותיר בו התרגשות. "השבוע, כשסיימנו לבנות את הדגם באחד מבתי-הספר, ניגש אליי ילד קטן ושאל: 'מתי נזכה לבנות את המקדש האמיתי?'. השאלה הייתה כנה כל-כך, שהיה קשה שלא להתרגש. מורה לספורט, אדם לא-דתי, אמר לי שמעולם לא הבין מה הוא בית-המקדש וכעת הוא מעוניין לקבל עוד חומר על המקדש וכליו", מספר פרסוף.
לפני כמה שבועות קיבל פרסוף הזמנה לבוא הוא והדגם לבר-מצווה של ילד בקריית-גת. "שעה קלה קודם החגיגה בניתי עם החברים של חתן השמחה את הדגם, והנחנו אותו בצד האולם, סמוך לזירת הריקודים. בעיצומה של השמחה החל רבם של התלמידים לרקוד עם תלמידיו סביב הדגם. המחזה היה מרהיב".
שליחות בווטיקן
בתקופה הראשונה לעבודתו כמעט הצליח לראות את כלי המקדש השמורים בווטיקן: "הגמון מרומא הציע לידידו, יהודי מומר מצרפת, לבוא לביקור בווטיקן ולראות את כלי-המקדש. בליבו של היהודי נדלק ניצוץ. הוא פנה ללשכתו של הרב עובדיה יוסף ומסר את הדברים. מלשכת הרב פנו אל 'מכון המקדש', ואני הוזמנתי לווטיקן.
"בגלל קשיים טכניים לא הצלחתי לקבל את האישורים הדרושים, ובמקומי נשלח אדם אחר מהמכון. הוא נכנס לווטיקן, אך ככל הנראה כוונתו של ההגמון נחשפה, ואנשי הווטיקן לא הסכימו להראות לו את כלי-המקדש. לעומת זה, הצליח לראות כתובות בעברית החרותות באבן. אנחנו צריכים לפעול ולעשות, לחשוב וללמוד על המקדש, ויהי רצון שנזכה לבניינו במהרה בימינו".
בשבוע הבא:
המסע החשאי לגילוי מנורת המקדש - האומץ, סיפור הכסוי שהתמוטט וההחמצה...
|
מקור: 'שיחת השבוע'. באדיבות: צעירי אגודת חב"ד, ישראל. |
