כיצד היינו מגיבים אילו ממשלה זרה הייתה משחררת רוצחים שרצחו יהודים? דמו בנפשכם שצרפת או גרמניה היו משחררות פתאום אסירים שפוטים הנושאים עונשי מאסר-עולם על רצח יהודים. הלוא הייתה קמה מחאה עולמית, והיינו זועקים, בצדק, שזו אנטישמיות והתרת דמם של היהודים.
אבל החלטה על שחרור מחבלים רוצחים על-ידי ממשלת ישראל עוברת בשקט יחסי, כאילו זה סדר העולם, שרוצחי יהודים אמורים להשתחרר כעבור כמה שנים, כחלק מ'מחווה' כלשהי. האופוזיציה השמיעה קול מחאה רפה, והעניין הוסר מעל סדר-היום. אבל כשמצליחים להרים את הראש מהעולם המעוּות שאנו שרויים בו, קולטים עד כמה ההחלטה הזאת ממחישה את טירוף המערכות המנהל את חיינו.
מיכבסת המילים
טירוף-המערכות מתחיל ממיכבסת המילים. שחרור פושעים מתועבים, רוצחים שפלים, טרוריסטים אכזרים, מכונה 'שחרור אסירים'. הביטוי הזה נועד ליצור רושם שמדובר באסירים פוליטיים או בלוחמים לגיטימיים. ההנחה הבסיסית היא, שבעצם כל המחבלים האלה אמורים להשתחרר, במשא-ומתן כלשהו, וכל השאלה היא כמה, איך ומתי.
יש כאן שטיפת-מוח שגורמת לרבים מאיתנו לאבד את המצפן המוסרי. טרוריסטים הנושאים את עונשם אינם 'שבויי מלחמה', שמוחזקים בכלא עד שהמדינות המעורבות מגיעות לידי הסדר. חיילים שבויים אינם פושעים או עבריינים, אלא חייליה של מדינה שפעלו בשמה ובשליחותה. אבל אפילו חיילים עתידים לעמוד לדין אם ביצעו פשעי מלחמה. על-אחת-כמה-וכמה מחבלים נתעבים, שהם פושעים על-פי כל אמת-מידה.
וכי מישהו רואה במחבלים חיילים שפעלו בשליחות עמם? האם הרשות הפלסטינית מוכנה לקבל אחריות למעשיהם ולהודות שהיא שלחה אותם להתפוצץ באוטובוסים ובשווקים, ולרצוח אנשים, נשים וטף? אחת מהשתיים – אם תודה שהם שליחיה, בכך נהפכה היא עצמה לכנופיה טרוריסטית שדינה לעבור מן העולם; ואם תתנער מהם ותטען שהמחבלים פעלו שלא על-פי הוראותיה, כיצד היא מעזה לתבוע את שחרורם?!
למה אמור דינם של המחבלים להיות שונה מדינו של כל פושע ורוצח? אלה רוצחים נתעבים, פושעים שפלים, על-פי כל אמת-מידה. הם אחראים לטבח מאות נשים וילדים, קשישים ועוברי-אורח תמימים. אלפי פצועים עוברים סבל יום-יומי קשה מנשוא בגלל רצחנותם של אותם חלאות-אדם. חיילי צה"ל ואנשי השב"כ מסרו את נפשם כדי ללוכדם ולהכניסם אל מאחורי סורֵג ובריח. איך בכלל עולה על הדעת המחשבה לשחררם?!
לוּ היינו מדינה נורמלית היינו מגיבים על הבקשות לשחרור המחבלים בלאו מוחלט ומסירים את העניין מעל סדר היום. רוצחים אינם משתחררים, וחוצפה היא לדרוש זאת ממדינת חוק. רק אנחנו, מתוך תחושת גלותיות עמוקה והתרפסות כלפי הגויים, משחררים רוצחים סתם כך, מתוך 'מחווה'. ואחר-כך מתפלאים על שאין מכבדים אותנו.
פגיעה במאבק
יסוד המלחמה בטרור הוא שלילת הלגיטימציה שלו. הטרור איננו חלק מדרכי המאבק הלגיטימיות של קבוצה אנושית כלשהי. מי שמשתמש בטרור, המכוּון נגד אזרחים, הוציא את עצמו ממשפחת העמים בני-התרבות, וירד למדרגת תת-אדם. כללי-המשחק של העולם התרבותי אינם חלים עליו עוד, ומעתה מוכרזת עליו מלחמת- חורמה. עקרונות אלה הם העומדים מאחורי מלחמתו של העולם הנאור באפגניסטאן, בעיראק ובשאר משטרים תומכי טרור.
אם אנחנו מוכנים לשחרר טרוריסטים, בכך אנחנו פוגעים פגיעה אנושה בצדקת מאבקנו נגד הטרור. בעצם השחרור אנו מלבים את הטרור, שכן המחבלים הללו מתקבלים כגיבורים בקרב בני-עמם. רבים מהמשוחררים חוזרים לעסוק בטרור ולתכנן פעולות של הרג יהודים, וכך במו-ידינו אנחנו מסכנים את חייהם ושלומם של יהודים. טירוף מערכות כבר אמרנו?
