אחד מהמנהיגים היהודים המפורסמים והמוערכים ברמה בינלאומית ואף בין אינם יהודים, הוא הרב יונתן זקס, רבה של אנגליה, שלאחרונה יצא לגמלאות.
בשנת תשכ"ח (1968) בהיותו סטודנט צעיר חקרן ושאפתן, באוניברסיטת קיימברידג', הוא הגיע לארה"ב לניהול לו"ז פגישות צפוף עם גדולי הרבנים והמנהיגים היהודים.
כל הרבנים עימם נועד, המליצו לו שהוא חייב להפגש עם הרבי. הוא אכן שם פעמיו לעבר חצרו של הרבי.
לאחר שהתעניין במעשיו ותחומי הלימוד שלו, הרבי שאל אותו: "מה אתה עושה כדי לקרב יהודים נוספים?"
הוא ניסה להתחמק באלגנטיות..
מספר הרב זקס: מתוך מבוכה עשיתי מה שבריטים עושים. בריטים הרי ידועים ביכולתם להסביר מדוע הם יושבים בחיבוק ידיים באמצעות הניסוחים המורכבים והמסובכים ביותר...
אז התחלתי לומר משהו כמו: "במצב בו אני מוצא את עצמי..."
אבל לפתע עשה הרבי משהו שכנראה לא היה רגיל מבחינתו. הוא עצר אותי באמצע המשפט, ואמר לי: "אף אחד לא מוצא את עצמו במצב כזה או אחר, אתה הכנסת את עצמך למצב הזה, ואם יכולת לעשות זאת פירוש הדבר שביכולתך גם להכניס את עצמך למצב אחר!"
מעיד הרב ואומר "'הרגע הזה שינה את חיי' !
וברוח השראה זו.
השבוע יצא לי לשהות בבית הרפואה אסף הרופא בחדר יולדות, בנסיבות משמחות.
ב"ה נולדה לנו בת..
תוך כדי השהייה בשלבי הביניים שטרום הלידה, הלידה ולאחר הלידה במז"ט, התעוררה בי התובנה שמעניין לתת עליה את הדעת - המעבר האקוטי והקוטבי שבין מצב עובר למצב ילוד.
העובר נמצא בסטטוס של 'נגרר'. נישא, אוכל ומקבל את כל הנחוץ לו דרך אימו. המקסימום שהוא יכול לעזור זה פשוט לא להפריע ולבעוט חזק מדי..
לעומת זאת מהלידה ואילך הולך ומתפתח מצב של עשיה אישית ועצמאית של האדם כלפי עצמו.
מה לעשות, אבל לצערנו ניתן לאבחן מחלה אנושית נפוצה של 'תסמונת העובר הנצחי'..
ישנם אנשים שכל חייהם הם בגדר עוברים. טכנית הם אמנם הולכים על שתיים ללא שיסחבו אותם אך כל זאת מבחינה טכנית אך מבחינה עקרונית ועניינית הרי שהם בגדר עוברים נצחיים.
הם נישאים ב'רחם האם הווירטואלית' של ההרגלים והשבילים המוכרים , ללא אומץ של איתגור עצמי לכיוון התפתחות וצמיחה אישית רוחנית וגשמית , כחלק מראיה כוללת של מחויבות עצמית ולקיחת אחריות על חייהם.
אחת ההגדרות בחז"ל למי שאינו בר דיעה היא: 'איזהו שוטה – המאבד את מה שנותנים לו'. נמצינו למדים שיסוד ומהות האדם היא נטילת האחריות על כל מעשיו ותוצאותיהם. לא לחינם המשנה במסכת בבא קמא(פרק ב משנה ו) אומרת שלאדם אין תירוצים על נזקים שנעשו על ידו גם אם היו ללא משים: 'אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג ובין מזיד'.
ערך האחריות האנושית היא תוצר ישיר של אחת מיסודות היהדות – האמונה וההנחה הברורה שלאדם יש הבחירה החופשית.
ובלשון הרמב"ם :
'אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מליבם הטיפשים הוברי שמיים--היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו. ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק--"השופט כל הארץ, לא יעשה משפט"(ספר המדע הלכות תשובה פרק ה)
יש להודות על האמת - קיים פיתוי רב באימוץ החשיבה של אי יכולת הבחירה.. היא מתירה את הכבלים המוסריים והערכיים. אך ההבנה שהאדם אינו אוסף מוטציות אבולוציוניות, אלא בעל 'סים' מיוחד ומשודרג, 'בצלם אלוקים ברא את האדם' מותירה בידינו את ההגה..
|
הרב אריק מלכיאלי הוא מרצה בכיר באירגון 'מחנה משותף'. © כל הזכויות שמורות למערכת 'חב"ד שעל אתר' - אין לעשות שימוש בחומר בכל דרך שהיא ללא אישור מפורש בכתב
|
