הדבורים, נמשכות לפרח בגלל הצבע הבוהק של עלי הכותרת ובגלל הריח של הפרח. הן ניזונות מאבקת פרחים ומצוף, ולכן נחשבות למאביקות חשובות ביותר.
(האבקה – זו פעולה בה אבקה של פרח אחד מתפזרת על פרחים אחרים, או אפילו על פני אותו פרח. ההאבקה גורמת לכך שיהיו הרבה פרחים).
ישנם צמחים שדבורת הדבש היא המאביקה היחידה שלהם, והם אינם יכולים לפתח זרעים בלעדיה. כדי למשוך אליהם את הדבורים, הצמחים מייצרים נקטר – שזו תמיסה של סוכרים וחומרים אחרים במים.
דבורת השדה – נקראת גם: הפועלת. תפקידה הוא: איסוף אבקה ונקטר.
היא משתמשת בלשונה הארוכה למציצת צוף מתוך הפרח, ואוגרת אותו בקיבה שלה. דבורת השדה מבקרת ביותר מ - 100 פרחים כדי למלא את קיבתה. קיבת הדבש מתחילה לפרק את הסוכרים המורכבים של הנקטר לחד – סוכרים פשוטים, בגלל שהם נוחים יותר לעיכול וגם עמידים יותר.
כאשר קיבת הדבש מלאה, חוזרת דבורת השדה לכוורת. שם היא מחזירה את הצוף מקיבת הדבש ומעבירה אותו בעזרת החדק שלה אל דבורת הבית – הפועלת שתפקידה הוא תחזוקת הכוורת. דבורת הבית לועסת את הצוף במשך 30 דקות כדי להמשיך במלאכת הפירוק של הרב – סוכרים ולמצות את הסוכרים מהמים.
דבורת הבית צורכת מעט מהנקטר בעצמה ומזינה בו את הוולדות (הדבורים התינוקות) ואת המלכה, אבל את רובו היא אוגרת בתאיה של חלת הדבש. במהלך הימים הבאים, דבורי הבית מנפנפות בכנפיהן ליד תאי החלה כדי לאדות את המים מהצוף. כתוצאה מכך, הצוף- שהכיל במקורו 80% מים, מכיל לבסוף רק כ-20% מים.
כאשר יורדת תכולת המים בצוף לכ-20%, הוא הופך לדבש סמיך ודביק. דבורת הבית יוצרת מכסה עשוי דונג לסגירת תא החלה .דבש זה, ישמש כמזון לדבורי הכוורת עד לעונת הפריחה הבאה.
|
באדיבות: אתר 'תורה קיד' - פרוייקט יהודי חינוכי לילדים. © כל הזכויות שמורות.
|
