מחקר שהוזמן אצל פרופ' סטיבן כהן ע"י 'רשת החיים היהודיים' (ה-JLN, מיסודה של 'קרן סטיינהרדט') ופורסם בעתון הארץ בזמנו, הגיע למסקנה קשה אף-כי צפויה: נישואים מעורבים הם האיום החמור ביותר על עתידו של העם היהודי.
מסקנה זו גלומה כבר בשמו של המחקר – "סיפורן של שתי יהדויות". במילים אחרות, בתוך יותר משישה מיליון יהודי ארה"ב, קיימות כבר היום "שתי יהדויות" והמחקר מסביר את ההבדל: יהודים שבחרו להינשא ליהודים, לעומת יהודים שבחרו להינשא ללא-יהודים.
ליהודי הקבוצה הראשונה, מאפייני יהדות מובהקים: לפחות 80% מחבריה חוגגים את חגי הפסח והחנוכה; מתפללים בבית-הכנסת לפחות בימים הנוראים; מדליקים נרות שבת; מצהירים שהיהדות חשובה להם; מדווחים שרוב חבריהם יהודים. כל חברי הקבוצה הזאת שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך יהודיים וכמעט אף אחד מהם לא בא ממשפחה של נישואים מעורבים.
מי האנשים הללו? שואל פרופ' כהן ומשיב: יהודים שנישאו ליהודים ויש להם ילדים בגיל בית-ספר. יהודים אלה מייחסים חשיבות רבה לזהותם היהודית, וגישה זו נמצאת אצלם בעלייה מתמדת: יהודי שביקר לפני מספר שנים בבית-הכנסת רק ביום הכיפורים, יבקר השנה בבית-הכנסת גם בשבתות וכו'. יהודים אלה מודעים לקיומה של הקבוצה השנייה ומוטרדים מהשפעתה ונטייתה להתבולל; הם דואגים לדור העתיד שלהם ועושים כל מאמץ לוודא שהבנים ימשיכו לשמור על זהותם היהודית.
יהודי הקבוצה השנייה, מהווים לדברי המחקר את האיום החמור ביותר על עתידו של העם היהודי: קבוצה גדולה מתוכם – יותר מ-40 אחוזים מהצעירים היהודים – נישאים ללא-יהודים. רק מחצית מהם מציינים את חנוכה, פסח ויום-כיפור. רק שבעה אחוזים מהם מצהירים שיש להם חברים יהודים (לעומת 53% מחברי הקבוצה הראשונה הנישאים ליהודים).
נתון נוסף שהעלה המחקר, קובע כי המצב הולך ומחמיר: החלטה של חבר בקבוצה השנייה להינשא ללא-יהודי, יוצרת 'מסורת' של נישואים ללא-יהודים גם בקרב הבנים: 76 אחוזים מאוכלוסיית הצעירים המגיעים מבתים 'מעורבים' שחינוכם היהודי דל מאוד אם לא אפסי, בוחרים בבני-זוג לא-יהודים גם לעצמם ורק שבעה אחוזים מהם מגדלים את ילדיהם כיהודים. עם זאת, המיעוט בקבוצה זו – אותם יהודים שבחרו בבן-זוג יהודי על-אף נטיית הסביבה החברתית שלהם ודלות או העדר החינוך היהודי – ממשיכים ביהדותם: 74 אחוזים ממיעוט זה בקבוצה השנייה, דיווחו שהם מגדלים את בניהם כיהודים וזאת, כאמור, לעומת שבעה האחוזים מחברי הקבוצה הזו שנישאו ללא-יהודים.
מחקרו של פרופ' כהן מדאיג גם את הגוף שהזמין אותו, 'רשת החיים היהודיים', המדגיש כי הפתרון היחיד למצב המדווח במחקרו של כהן, הוא העמקת החינוך היהודי הכשר בקרב יהודי ארה"ב, שרק בכוחו להוריד בממדים גדולים את מגפת ההתבוללות. גם פרופ' כהן עצמו קובע במחקרו, כי ככל שחברי הקבוצה השנייה נחשפים ל'חוויות של חינוך יהודי', כך מצטמצם הסיכון שיבחרו בנישואי תערובת, אלא שאליה וקוץ בה: "החינוך ליהדות אמנם פועל ומשפיע", כותב פרופ' כהן, "אך גם לגביו יש בעיה: לא כולם מעוניינים בו...".
הנה, שני שלוחים בארה"ב, מנהל בית-חב"ד בסטלייט, פלורידה, הרב צבי קוניקוב והשליח לפורט-פרינס, קולורדו, הרב ירחמיאל גורליק, החווים מדי יום את ההתמודדות של בני קהילותיהם עם בעיית נישואי-התערובת, מהם ננסה להבין כיצד, לדעתם ולניסיונם, ניתן לעצור את מגיפת ההתבוללות.
במרכז עניין השליחות
הרב צבי קוניקוב, מנהל את בית-חב"ד בסטלייט כבר 17 שנה. רוב הקוראים בוודאי זוכרים אותו, מהיותו רבו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון, שנהרג בהתרסקותה של המעבורת 'קולומביה' מעל טקסס לפני שלוש שנים. בהשפעת הרב קוניקוב, עשה רמון קידוש-השם במעבורת, כאשר נטל עמו מזוזה ועשה קידוש במהלך הטיסה. משפחת רמון עדיין מקושרת מאוד לרב קוניקוב וכל-אימת שהוא מגיע לישראל, הוא נפגש עמה, מחזק ומשפיע.
בראיון עמו, הקדים הרב קוניקוב ואמר ל'חדשות חב"ד', כי מניעת נישואי התערובת, בלימת ההתבוללות והחזרת יהודים למקורם ולמורשתם, עומדות כיום במרכזו של כל עניין השליחות. "עכשיו, יותר מתמיד, מבינים מה הייתה כוונת הרבי כשתבע, דבר ראשון, לשלב חינוך בשליחות גם לגבי ילדים וגם לגבי מבוגרים – גם אם ב'חיידר' שייסדת יושבים רק שניים מילדיך ושני ילדים מבני הקהילה, וגם אם בשיעורים שיסדת למבוגרים, לומדים בשנה הראשונה רק ארבעה-חמישה מבני הקהילה. עכשיו גם מובן כי אלמלא פעילות השלוחים ובתי חב"ד, ממדי ההתבוללות ומספרם של נישואי התערובת היו הרבה יותר גדולים. מלבד עניין החינוך השיטתי, סיפורי הצלת נפשות מההתבוללות והחזרת הבנים למורשתם היהודית, מהווים אצלנו בארה"ב מעשים שבכל יום ויום.
"אתן לך דוגמה אופיינית. ביום שישי לפני שבוע, צלצל אלי בחור כבן 20 ואמר לי שהוא מבקר את סבתו החיה באזור סטלייט. 'גם אני גרתי כאן עם הוריי לפני כמה שנים ואני רוצה לדעת אם חב"ד מארגנת בסטלייט תפילות של ערב שבת'. אמרתי לו כי לא זו בלבד שמתקיימות כאן תפילות, אלא שהוא מוזמן לבוא לסעודת שבת בביתי.
"הוא הגיע וראיתי בהופעתו שאינו שייך לשום חוג דתי. עם זאת, הוא חבש כיפה וידע להתפלל בנוסח חב"ד. בסיום הסעודה שאלתי אותו מה הניע אותו לצלצל אליי: הרי אמר לי שגר עם הוריו הרבה שנים בסטלייט עד שעברו למקום אחר. איפה היה עד עכשיו ומה קרה פתאום שהתעורר?
"ואז השמיע לי את הסיפור הבא: הוא לומד באוניברסיטה בג'קסונוויל, פלורידה, וממש לפני כמה חודשים שלחו לקמפוס שליח חב"די חדש – הרב שמואל נובק שהחל לפעול בין הסטודנטים היהודים. הבחור הגיע לאחת הפעולות האלה, נמשך, חזר ובא לפעולות הבאות, ותוך כדי כך יצר קשר עם השליח, התקרב בהשפעתו ליהדות והחל לאמץ אורח חיים יהודי – חגים, תפילות, בית-הכנסת. מאז, הוא מספר, בכל מקום שהוא מגיע אליו, הוא שואל קודם-כל אם ואיפה יש בית-חב"ד.
"עכשיו תראה עד להיכן הגיע: הוא בא לבקר את סבתו בחופשה, אך הדבר שמילא לו את הראש היה חיפוש אחר מניין. פשוט: היות והתרגל להתפלל עם השליח החב"די כל ליל שבת בקולג', הוא זקוק לתפילה הזו ומחפש אותה גם כשהוא מגיע לכאן.
"והיה לי לא מכבר עוד סיפור, לא פחות מעניין. באחת השבתות התארחה אצלנו גם בחורה מישראל שהגיעה עם קבוצת אנשי-עסקים צעירים במטרה לשווק בארצות-הברית סבון קוסמטי שנעשה ממינרלים הנמצאים בים-המלח. ואיך היא מגיעה אלי? – לפני כחודשיים, פגשה בי בקניון כאן בעיר, ניגשה אליי ואמרה: ממש קשה לי להאמין שגם במקום כל-כך נידח ורחוק מכל מרכז יהודי יש חיים יהודיים ויש כאן רב יהודי עם זקן. אמרתי לה שבמקום שהיא קוראת לו 'נידח' חיים אלפי יהודים. בתגובה שאלה אותי בנימה של ציפייה, אם תוכל לבוא אליי לסעודת שבת, כיוון שהיא היחידה בקבוצה ששומרת שבת בהשפעתו של שליח חב"ד בשכונתה בתל-אביב. בקיצור, קשה להאמין כמה נשמות מושפעות מחב"ד וחוזרות בהשפעתה ליהדות.
"אתן לך עוד דוגמה. לפני שבוע, הגיעו אליי שתי נשים – אם ובתה – שהיו בחופשה בעיר. הן גרות במרילנד ונעשו בעלות-תשובה על-ידי השליח בקמפוס הפועל שם, הרב באקמן.
"הן אמרו שוב ושוב שהן מתרגשות לראות את פעולתה והשפעתה של חב"ד. האם אמרה לי במפורש שחב"ד פשוט מצילה נפשות. שוב ושוב אמרה בהתרגשות, 'הרב באקמן עושה בקמפוס במרילנד ממש גדולות ונפלאות'".
שלם בגופו וביהדותו הדוגמאות מגוונות. השלוחים פועלים בכל תחומי החיים סביב ציר מרכזי אחד: חינוך וקירוב צעירים יהודים ליהדות ושמירת הגחלת היהודית אצל כל יהודי, בכל דרך אפשרית. בימים אלה, למשל, חזר מהחזית בעירק לסטלייט חייל יהודי בן 22 בשם ברייס הריסון. לגבי הוריו של החייל, העובדה שהתגייס ונשלח לחזית לא היתה פשוטה. הוא החליט להתגייס נגד רצונם וכל יום נוסף של שהייה בחזית העירקית, היה אצלם ליום נוסף של סיוט מתמשך. לאחר ששמעו שאחד מחבריו של בנם נהרג במלחמה, הבהלה שלהם אף גברה.
מי שעמד לצדם כל אותה תקופה היה השליח הרב קוניקוב. "עזרתי להם ועמדתי בקשר גם עם החייל, ועודדתי אותו לשמור את יהדותו גם בתנאי החזית ולמרות שהוא נמצא בקרב חיילים לא-יהודים".
כשחזר החייל לעיר, הקהילה קיבלה אותו כגיבור. בית-חב"ד ארגן לכבודו קונצרט מיוחד שהשתתפו בו גם ראש-העיר, שהעניק לו תעודת כבוד על שירותו, וגם חבר הקונגרס דייב בלדון. אמו שחייתה עד אז בפחד מתמיד, הודתה לחב"ד ובמיוחד לשליח הרב קוניקוב על התמיכה המסיווית בחיי היום-יום. "מלבד הדאגה לנו, ההורים", סיפרה לכתב מקומי, "הרב קוניקוב שאל תמיד על בני, התעניין ועודד. לפתע מצאנו שאיננו בודדים בדאגה לברייס. הרב קוניקוב דאג לו כבן משפחה. עכשיו, כשחזר, השמחה שלנו כפולה: גם על כך שברייס חזר שלם מהקרבות, וגם על כך ששמר על יהדותו".
לגבי ברייס, המלחמה טרם הסתיימה כיוון שבקרוב יישלח לאפגניסטן. במהלך קבלת הפנים, סיפר כיצד ניצל בדרך נס מפצצה שנפלה לידו והדגיש: "העיקר שזכרתי תמיד את יהדותי בכל מצב – אפילו ברגעים הקשים ביותר. הידיעה הזו נתנה לי כוח רב גם בקרבות עצמם וגם בשעות שבין הקרבות, כשעברו ימים של המתנה עם חיילים לא-יהודים. מי שהעניק לי את הכוח להתמיד ביהדותי, היה הרב קוניקוב. הוא הירבה לצלצל אליי, לשאול לשלומי ובעיקר לחזק אותי ביהדותי אפילו ברגעים של מצב-רוח קשה ודיכאון. כשאתחתן, אני מבטיח שהרב קוניקוב יהיה זה שיסדר עבורנו את הקידושין".
* איך מגיבים חוגים אחרים בארה"ב למאבקם של שלוחי הרבי נגד ההתבוללות?
הרב קוניקוב: "פעילותנו להצלת נפשות מהתבוללות, זוכה היום להכרה גם בקרב כלל הציבור של שלומי אמוני ישראל.
"השבוע למשל, בעשרה בטבת, הגיע לבית-חב"ד יהודי דתי שהצטרף אלינו בתפילה. לאחר התפילה, ראה יהודי אחד ניגש אליי ואומר לי, 'ראביי, בכל פעם שתצטרך יהודי למניין, תרים אליי טלפון ואני אגיע'. לאחר שאותו יהודי יצא מבית-חב"ד, שאל אותי האורח: 'הוא אחד היימישער?'
"שאלתי אותו, 'למה אתה מתכוון? והוא השיב שהתכוון לשאול אם הוא דתי. אמרתי לו שבעיר הזו אין 'דתיים' אבל כולם 'היימיש' – כולם יהודים, אחינו ובשרנו.
"לאחר מחשבה, אמר לי האורח שדבריי מתאימים בעצם למה שחשב והוא ממש מתפעל מפעילות חב"ד. התברר שביקר במקומות רבים בעולם, ובכל מקום שהגיע אליו, היה לו מניין להצטרף אליו רק הודות לשלוחי חב"ד. 'הגעתי למקומות שלא הייתי מעלה בדעתי שיש בהם אידישקייט, ובכל מקום כזה מצאתי מניין של חב"ד. אני פשוט לא חדל להשתומם מהעבודה הנפלאה של ליובאוויטש בכל מקום ומקום'.
"זה הדבר שהרבי חזר והזעיק: ליובאוויטש אינה מפלגה. ליובאוויטש היא ארגון של אנשים המכירים בכך שמתחוללת מול עיניהם שואה רוחנית מחמת ההתבוללות ונישואי התערובת, מפשילים שרוולים ונחלצים להציל".
"למה שאנהג אחרת מהוריי?"
הרב ירחמיאל גורליק, השליח בפורט קולינס, קולורדו, ובקמפוס של הגדולה באוניברסיטאות קולורדו, זכור לקוראי 'כפר-חב"ד' ממאבקו המפורסם, על הצבת חנוכייה בשטח השייך לעיריה על-אף התנגדותה, וזאת בניגוד להחלטתה להציב בשטח עץ אשוח.
השבוע שהה הרב גורליק בארץ כשליווה קבוצה של סטודנטים במסגרת פרויקט 'תגלית', המיועד להפגיש בני נוער וצעירים יהודים עם ארץ-הקודש ולקרב אותם למורשתם.
בראיון ל'חדשות חב"ד', הגיב הרב גורליק על מימצאיו המזעזעים של פרופ' סטיבן כהן. "המצב באמת קטסטרופלי. כמעט כל סטודנט יהודי שאני פוגש בקמפוס, הוא בן או בת להורים שהתחתנו בנישואי תערובת. זה אחד הנושאים הקשים ביותר שאני ושאר השלוחים בארה"ב מתמודדים איתם".
* במה מתבטא הקושי?
"כשאני מדבר עם סטודנט כזה ומנסה להסביר לו את החשיבות של מוצאו היהודי ובעיקר את חשיבותה של ההמשכיות היהודית; כשאני מוסיף ומדגיש עד כמה חשוב שיתחתן רק עם בת-זוג יהודייה, הוא שואל: ראביי, מדוע כל-כך חשוב להתחתן דווקא עם בת-זוג יהודייה? אמי נשואה ללא-יהודי ומדוע עליי לנהוג אחרת?'
"אני וחבריי השלוחים שומעים טיעונים כאלה מדי יום – וזו בעצם המציאות שאנחנו מתמודדים איתה.
* מה הפתרון? איך מחדירים לצעירים אלה את תודעת החשיבות של יהדותם?
"נקודתית, לשלוחים אין ברירה אלא לדבר עם כל צעיר כזה ברגישות רבה ובאופן המתקבל, על חשיבות ההמשכיות היהודית.
"כללית, העיקר הוא להתרכז בחינוך היהודי בכל השכבות ולכל הגילים. כל השלוחים מקדישים לכך את מלוא המאמצים. אנחנו מרכזים פעילות חינוכית רבה בקמפוסים ובאוניברסיטאות, דווקא משום שמדובר באנשים מבוגרים שלא זכו לכל חינוך יהודי. אנחנו מדליקים בהם את הניצוץ היהודי ורק בזכות המאמץ הזה חלקים חשובים מהם ממשיכים ביהדותם, לא נוטשים את מסורת ישראל וגם מתחתנים עם בני זוג יהודים".
באדיבות: שבועון 'כפר חב"ד', ישראל
