פרשת השבוע מתחילה במילים "כי תצא למלחמה על אויביך.." ומפרטת את הדינים שקשורים עם הטיפול בשבויי מלחמה.
בחסידות מוסבר, שההוראות למלחמה באוייב, הן לא רק למלחמה פיזית גשמית, אלא מלמדות אותנו לגבי המלחמה באוייב הרוחני שניצב מולנו יום יום, ומסכן את קיומנו הרוחני.
לכאורה, מכיוון שכל הבריאה היא מכוחו של הקב"ה, וגם הקיום שלה בכל רגע ורגע, הוא מרצונו של הקב"ה, כיצד אנו יכולים להלחם באוייב- שהלא גם הוא בריאה אלוקית?
אלא שהקב"ה בלתי מוגבל, וביכולתו לברוא מציאות של רע, שתתנגד לקדושה ותנסה להכריע אותה.
אולם בפרשתנו מרומז גם הכח לנצחון: המלחמה היא לא כנגד אוייב שווה ערך, אלא מלחמה "על אויביך" מתוך עליונות על הרוע ובטחון ביכולת לנצחו- מכיוון שכל מציאות הרוע היא על מנת שננצחו ונהיה על ידי זה ראויים יותר לשפע ולברכה האלוקית.
