א' בתשרי אינו רק היום הראשון של השנה לפי מנין השנים בלוח היהודי, אלא גם ה'ראש' שלה. מדוע נקבע א' בתשרי כיום הראשון של השנה; והלוא מנין החודשים מתחיל בחודש ניסן, שנקרא בתורה החודש הראשון?
א' בתשרי הוא היום הראשון להשלמת בריאת העולם - "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון". ביום זה השלים הקב"ה את כל מעשי בראשית, שנמשכו מכ"ה באלול, במשך ששה ימים. ביום השישי נשלמה הבריאה בבריאת האדם הראשון, ואותו יום ראש-השנה היה.
כשם שראש האדם מפעיל את כל הגוף, כך בראש-השנה נקבע כל מה שיקרה במשך השנה, כמו שנאמר: "עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" - מראש-השנה נידון מה יהא בסופה (תלמוד,'ראש-השנה' דף ח' עמוד א'). ולכן נקרא יום זה "יום הדין".
יום הדין
ההכנה לראש-השנה מתחילה בחודש אלול, שהוא חודש הרחמים והסליחות. במיוחד מרבים בסליחות ביום שלפני ראש-השנה, ערב יום הדין, כדי שניכנס לראש-השנה עצמו לאחר בקשת הסליחה והמחילה מאת הקב"ה, וקבלת החלטות טובות - לעשות אך טוב וחסד מכאן ולהבא. כך אנו נכנסים ליום הדין כבעלי תשובה שהקב"ה מוחל להם על עוונותיהם.
ביום זה אדם נידון על מעשיו וכל מה שיקרה לו במהלך השנה הבאה. ביום זה קוצב הקב"ה את מזונותיו עד סוף השנה, וביום זה כותב הקב"ה את דינו של כל אחד ואחת, מי יחיה ומי ח"ו להיפך, "מי ינוח ומי ינוע, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירום - ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה" (מתוך תפילת ראש-השנה).
לכן ביום זה אנו מרבים בתפילה ובתחנונים לקב"ה, ומקבלים על עצמו לתת צדקה, שיכתבנו ויחתמנו לשנה טובה ומתוקה.
יום-טוב - יום שבתון
בספר ויקרא (כג,כד) נאמר: "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון". בראש-השנה, כבשאר מועדי ישראל, אסור לעשות מלאכה כפי שאסור לעשותה ביום השבת. עם זאת, לצורך החג מותר לעשות מלאכות שנועדו לצרכי הגוף (בעיקר לצורך אכילה) בחג עצמו. מלאכות אלה מוגדרות בהלכה "מלאכת אוכל נפש", שנאמר: "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", דהיינו: לישה, אפייה, שחיטה ובישול. כמו-כן מותרים בחג הוצאת חפצים מרשות לרשות ושימוש באש (כאשר ההצתה נעשית אך ורק מאש בוערת, ולא ע"י הצתת אש חדשה). בכל-אופן יש להיזהר בדינים אלה, והם מפורטים בשוחלן-ערוך, ובקיצור-שולחן-ערוך, הלכות יום-טוב (סימן צח).
