הגאון הרב אברהם הרשברג ז"ל (נפטר לפני כעשר שנים) היה רבה הראשי של מקסיקו. בבחרותו נחשב אחד מבחירי תלמידיה של ישיבת 'חכמי לובלין' המעטירה. בפרוץ השואה ניצל מאירופה והגיע לארה"ב.
בארה"ב שאף למלא תפקיד תורני. כשהוצעה לו משרת רב קהילה בשיקגו, ניאות לקבלה, בתנאי שבמקום תהיה גם ישיבה, שבה יוכל לתת שיעורים. הוא לא היה מוכן להתנתק מעולם הישיבות. הצרה הייתה שבשיקגו לא הייתה אז ישיבה והדבר נראה בלתי-מציאותי לגמרי.
בתוך כך הגיע הרב הרשברג לחצר הרבי הריי"ץ (רבי יוסף-יצחק, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש). כשסיפר לו על לבטיו, הרהר הרבי רגע ופסק: "בשיקגו תקום ישיבה". ואמנם, הרבי שיגר עשרה מתלמידי ישיבת חב"ד בניו-יורק לשיקגו והישיבה נפתחה. הרב הרשברג נעשה רב הקהילה, וגם מסר שיעורים בישיבה החדשה.
לאחר הסתלקות הריי"ץ, נמשך הקשר החם בין הרב הרשברג לחתנו, הרבי מליובאוויטש. בהמלצתו ובעידודו, קיבל הרב הרשברג לימים את תפקיד הרב הראשי של מקסיקו.
הסיפור הבא אירע בשנת תשל"ט, כשנה לאחר המהפכה החומייניסטית באירן. עוד קודם לכן היה הרב הרשברג מעורב בפעילות הענפה והחשאית של הרבי להצלת אלפי ילדים יהודים מאירן.
באותה עת סער העולם בפרשת כליאתם של עובדי שגרירות ארה"ב באירן. לאחר מאמצים רבים מצד האו"ם, ניאותו האירנים לאשר ביקור משלחת מצומצמת של אנשי- דת אצל העצורים. הרבי הפעיל את השפעתו כדי שהרב הרשברג ייכלל בה. מספר הרב הרשברג:
"לפני צאתה של המשלחת באתי אל הרבי כדי לקבל ממנו הנחיות וברכת הדרך. הייתי זקוק לברכה מאוד, שכן הזהירו אותי, שבכל הקשור לאירן, ייתכן שקל להיכנס אליה, אך לגמרי לא ברור שאפשר גם לצאת ממנה.
"הרבי שלל את כל החששות. הוא הדריך אותי בכמה דברים, ולבסוף הפטיר: 'ודאי לא תשכח להדליק נרות חנוכה עם אנשי השגרירות'. דבריו האחרונים היו יותר מתמוהים. ראשית, עדיין לא היה ברור אם בין אנשי השגרירות יש בכלל יהודים. שנית, עד לחנוכה נותרו עוד למעלה מחודשיים!
"בפועל, מסיבות שונות התעכבה יציאתה של המשלחת עד ...יומיים לפני חנוכה!
"הביקור בבניין השגרירות הנצור תוזמן לליל 'חג המולד' הנוצרי. באותה שנה חל אז (להבדיל) חג החנוכה. בירור שעשיתי העלה, כי בין עובדי השגרירות יש יהודי אחד. ביקשתי אפוא אישור להכניס לבניין חנוכייה. התשובה המפתיעה שקיבלתי הייתה: 'הנוצרים ידליקו אורות לכבוד חגם, ואין שום סיבה שהיהודים לא יוכלו גם הם להדליק מנורה משלהם'.
"כשנכנסנו לשגרירות, הופתעתי לגלות בין הנצורים שישה יהודים. קשה לתאר במילים את ההתרגשות שאחזה בהם למראה רב שבא במיוחד לבקרם. סיפרתי להם על הרבי מליובאוויטש, ועל בקשתו המיוחדת, לפני חודשיים, להדליק עמם נרות חנוכה.
"מה אומר? זה היה מחזה מאוד לא-שגרתי - במרכז טהרן, בתוך בניין שגרירות ארה"ב הנצורה, מצטופפת קבוצת יהודים סביב נרות החנוכה. לאחר ההדלקה שרנו ורקדנו שעה ארוכה והשמחה הייתה גדולה.
"בהמשך ביקורנו הוזמנו להשתתף בתפילה המונית בכיכר הראשית של טהרן, בהשתתפות האייתוללה חומייני עצמו. בתפילה השתתפו כמיליון איש. עמדתי על במה אחת עם חומייני והשקפתי על הקהל העצום. ברגע מסויים כרע כל ההמון והשתחווה אפיים ארצה. כולם, חוץ ממני.
"בתום התפילה נקראתי אל חומייני ונדרשתי לתת הסבר להתנהגותי. הסברתי שיהודי אני ואינני מבין את תפילתם, ולכן לא יכולתי להשתחוות איתם, בלי לדעת מה אומרים ולמי
משתחווים. הוא הופתע מתשובתי, אך גם נראה מרוצה מכנותה. בשיחה הקצרה בינינו הצלחתי לקבוע עמו פגישה.
"בפגישה, שנערכה בביתו בעיר קום, ביקשתי מחומייני להפסיק את ההתנכלות ליהודים. הוא הבטיח לפעול ברוח הדברים.
"התייצבותי על במה אחת עם חומייני עשתה רושם אדיר על יהודי אירן וזקפה את גבם. בשבת שלאחר מכן הגיעו אלפי יהודים להתפלל בבית-הכנסת המרכזי בטהרן, שבו התפללתי. נשאתי לפניהם דברי אמונה וחיזוק. אלו היו רגעים מרגשים ביותר.
"דרך אגב, חומייני אכן עמד בדיבורו. כאשר הוכרז בימי אלול של אותה שנה עוצר כללי בטהרן, הודיעו השלטונות כי יהודי הנושא עמו טלית ותפילין יוכל לצאת בארבע בבוקר לרחוב, כדי שיוכל להגיע לבית-הכנסת לאמירת הסליחות.
"רק כשכבר הייתי בדרכי חזרה לארה"ב, התחלתי לקלוט את מה שעבר עליי. אז גם התחלתי לקבל מושג על מבטו המרחיק-ראות של הרבי. לא הופתעתי כל-כך מרוח- הקודש בעניין נרות החנוכה. התפעלתי יותר מתחושת האחריות והאהבה שלו כלפי כל אותם יהודים שמעולם לא ראה ולא פגש, מהתעוזה שלו לשלוח אותי לשם, מעצותיו ומהדרכתו שהוכחו עד תום, ומההצלחה האלוקית שזכיתי לה במילוי שליחותו. אשרינו שזכינו למנהיג כזה".
