מבחן התוצאה

אומרים כי הדרך אל הגיהינום רצופה כוונות טובות . . . 

רק רציתי . . . רק חשבתי . . . רבות הן האמירות הבאות להוסיף קורטוב של טוב לב ואנושיות לאמירה אומללה שטוב לה היה שלא תגיע כלל את אוויר העולם. אמירה שכאילו התגנבה לה לעולם ללא מודע ופגעה פגיעה ישירה ואנושה במטרה בלתי מסומנת. פגיעה אשר במקרים רבים מותירה איי חורבות עם נזק בלתי הפיך אשר גם תהליך בקשת המחילה הבא לאחריו לא ימחה את רישומיו הקשים. 

מעגל החיים שלנו כולל בתוכו כמה רבדים, אלה הפנימיים יותר הקרובים אל מרכז העשייה וכן גם אל נקודת החיכוך המרכזית והחיצוניים יותר, אלה אשר מגע החיכוך אינו נחלתם היום יומית. בטבע האדם טבוע הרצון המתמיד להחצין דברים. חלקם הינם צורך רגשי, החלק האחר הינו הרצון להוביל מהלכים ומיעוטו נובע משחרור בלתי תלוי. זהו החלק המניב יבולי תקלות בלתי נמנעות אשר בחלקן מסתיימות בהיפרדות חלקי משפחה האחד מהשני או בהפיכת ידיד האתמול לשונאי ההווה. 

זוגות לא מעטים מגיעים להידרדרות בתקינות יחסיהם עקב זליגת אמירות בלתי מחושבות. אמירות המחייבות מתן הסבר ארוך ומנומק לאחריהן. דבר שלא בהכרח מיישר הדורים. לא תמיד העולם האישי נראה טוב כפי שהיה בטרם אמירה פוגענית תמימה זו. 

חכמנו אמרו כי אדם מועד לעולם, דהיינו, לעולם עליו לבחון את מעשיו בביקורת קפדנית ולא להתגונן לאחר מעשה תחת מעטה הגנה צדקני האומר, לא התכוונתי . . . הדבר נכון הן בחיי הזוגיות והן בחיי החברה ועל אחת כמה וכמה בחינוך הילדים. ילד הינו פאר היצירה, מגיע לעולם מאובזר כהלכה מבית היוצר של בורא העולם. כל שעלינו לעשות הוא, להיזהר שלא לקלקל . . . כשאנו מנחים אותו על ידי אמירות נטולות כל הכוון ראוי, אמירות שיש בהן או קור טכני מקפיא איברים, או חום מעבר לכל טמפרטורה נסבלת, אשר גורמת לילד לכוויות וצלקות לכל ימי חייו. ברור הוא כי קיימת זכות בסיסים וברורה לכל זוג לעסוק בביסוס הקשר האישי ביניהם וטוב הדבר הוא שכל זוג ימצא תמיד את זמן האיכות לשם כך, אולם תמיד יש לשקלל את היותם של עוד נתינים בממלכה. הילדים מצפים תמיד לחוש שווים בין שווים, לא תמיד מצויים בראש מעייניהם השיקולים של הרובד הבוגר. חשוב להם לקבל מסר ברור , מסר אשר מכוון אותם אל עבר מטרה ברורה. מסר מכבד, אשר מעניק להם את התחושה כי הם לא עוד דמויות אנונימיות במרחב השיפוטי של ביתם. 

כל אדם שואף למינון זה או אחר של הכרה בכישוריו ובעצם היותו אדם. דעתו של אף אחד אינה סובלת אמירה המביעה זלזול או אי אמון ביכולותיו. תהא האמירה חייכנית ככל שתהיה, אפילו מקריצת העין קשה יהיה להתעלם, אולם בלבב פנימה אש להבה בוערת תוקד תמיד על המזבח לא תכבה. . .

סוף מעשה במחשבה תחילה, לעולם יש לשקלל נתונים בטרם אמירה אומללה אשר יש לה תמיד ראשית ולא תמיד תכלית . . .