בעיירה קטנה, חי לו בצניעות יהודי פשוט וירא שמים ושמו יעקב. ליעקב היה מפעל קטן לזיקוק כוהל לתעשיות שונות. במפעל הקטן עבדו מספר אנשים תחת השגחתו של מנהל עבודה. מנהל עבודתו היה בעל מקצוע מעולה, שידע היטב את מלאכתו ועבד יחד עם בעל המפעל, יעקב, במסירות ובנאמנות. יעקב התייחס אל כל עובדיו בצורה מכובדת, והמפעל שגשג מעלה מעלה על מי מנוחות, כך שלא נותר לו אלא לנצל את רוב זמנו לתורה, לתפילה ולגמילות חסדים.
העבודה במפעל המשיכה ללא הפרעות והכול נראה טוב. כך גם יכל להמשך המצב עוד שנים רבות. אלא שביום בהיר אחד, הודיע מנהל העבודה ליעקב כי הוא פורש מעבודתו היום. הייתה זו הודעה פתאומית שהממה את יעקב ושיתקה לרגע את חשיבתו. לא היה כל טעם לנסות ולעכב את מנהל העבודה ולו לזמן מה, עד שיצליח למצוא לו מחליף. החלטתו הייתה נחושה. יעקב בא במבוכה גדולה. מנין ייקח מנהל עבודה חדש, אפילו לא כל כך טוב כמו זה שעזבו זה עתה, אך שימשיך בניהול מפעלו.
למחרת עזיבתו של מנהל העבודה, קם יעקב לתפילת שחרית, וליבו בל עימו. לאחר התפילה הוא הלך למפעל והשגיח על העבודה. בצהרים פנה יעקב, עייף ויגע לביתו לסעוד. אשתו המסורה כבר ערכה את השולחן והוא פנה ליטול את ידיו לסעודה. לפתע נשמעה נקישה בדלת. אדם זר עמד בפתח.
יעקב, כמנהגו מאז ומתמיד בהידור מצות הכנסת אורחים, הזמין את האורח האלמוני לסעוד עימו צהרים ואף הציע לו לשהות בביתו ככל שירצה. הזר קיבל את ההצעה בשמחה רבה, נטל אף הוא את ידיו והתיישב לאכול יחד עם יעקב.
תוך כדי הארוחה, הבחין הזר כי משהו מדאיג מטריד את מנוחתו של מארחו. הזר, משה שמו, שאל את יעקב לפשר הדבר. יעקב סיפר בצער רב על עזיבתו הפתאומית של מנהל העבודה במפעל.
"איזו השגחה פרטית!" קרא משה בהתפעלות עצומה. "הלוא אני מכיר היטב את העבודה הזו. אשמח מאד לקבל את המשרה, אם רק תציע לי אותה".
"אתה שליח משמים" קרא יעקב בשמחה רבה. ללא שהיות הסביר יעקב לאורחו את פרטי המשרה המדוברת תוך פירוט התנאים הטובים שינתנו לו, באם יאות לקבל את העבודה. עד מהרה סיכמו השניים על שעות העבודה, משכורת ושאר עניינים, ומשה נתקבל לעבודה כמנהל העבודה במפעל.
המנהל החדש מילא את תפקידו ביעילות רבה והמפעל המשיך להתנהל על מי מנוחות כבימים עברו.
יעקב מיודענו היה יהודי פשוט וירא שמים. כל מנהג טוב ששמע מהרב השתדל לקבוע בתוך ביתו. אחד המנהגים הטובים שהנהיג יעקב בביתו היה לקיים את סעודת 'מלוה מלכה' ברוב פאר והדר עם אורחים רבים ככל האפשר. מאז שהגיע מנהל העבודה החדש, הוא הפך חיש מהר לבן בית אצל יעקב, ורק טבעי היה הדבר כי גם משה, העובד המסור והנאמן, יצטרף אף הוא לסעודה החשובה הזו, בה אנו מלווים את המלכה שלנו, השבת.
משה, המנהל החדש, שמח מאוד לקבלת את ההזמנה של מעבידו. כך מידי מוצאי שבת בא משה אל ביתו של יעקב והשניים ישבו יחדיו שעות ארוכות; שוחחו על עניני פרשת השבוע ושאר עניינים רוחניים אך לא הזכירו כלל ולו במילה אחת את המפעל. כשהיו אורחים מסבים עימהם, היו משתפים גם אותם באמירת דברי תורה ופרפראות חכמה על פרשת השבוע. משה, למרות שלא עשה כלל רושם של תלמיד חכם ואף נראה רחוק מזה, האזין בדריכות לדברי בעל הבית ואפשר לו לדבר רוב הזמן. אולם, יחד עם זה היה ברור, כי משה
לאחר כמה חדשים, הודיע יעקב למשה כי בשבועות הקרובים הוא יהיה עסוק מאד במאזן השנתי של המפעל. במוצאי שבת, כאשר הגיע משה אל בית מעבידו כהרגלו, הוא מצא את יעקב עסוק בניירות. "כנראה חשבונות כלשהם" חשב משה. הוא ישב בשקט והמתין. הוא לא רצה להפריע ליעקב, אך משחלף זמן ויעקב עדיין התעסק במלאכתו, החליט משה לחזור לביתו.
מאוחר יותר, הביט לפתע יעקב בשעונו ומיד סגר את ספר החשבונות שלו. הוא התפלא לגלות כי משה לא נמצא ושאל את בני משפחתו, האם משה הגיע או שמא לא. הלה השיבו, שמשה אכן היה, חיכה לו בשקט במשך שעה ארוכה והלך לו חזרה לביתו. יעקב הצטער מאוד על שהיה כה עסוק בחשבונותיו עד שכלל לא שם לב לנוכחותו של משה. אולם, הוא לא רצה לשנות ממנהגו הקבוע המתקיים מידי מוצאי שבת. לכן למרות השעה המאוחרת הוא החל פוסע לכיוון ביתו של משה, מתוך כוונה להתנצל על אי הנעימות ולהזמינו לסעודת מלוה מלכה כהרגלם.
ביתו של משה שכן בבקתה קטנה מאחורי המפעל. אשתו וילדו של משה לא באו איתו, ויעקב לא חקר יתר על המידה. משהתחמק משה בפעם הראשונה, שוב לא הטריח עליו יעקב בשאלות טרחניות.
בהגיעו לביתו של משה, נותר יעקב עומד על מקומו כמסומר. הוא לא האמין למראה עיניו! לרגע חשב כי שריפה פרצה בבקתתו של משה. הוא פנה לזעוק לעזרה ולרוץ להביא מים לפני שכל המפעל יעלה באש, אך לפתע קלט כי אין זו אש! אור גדול בקע מבעד לחרכי החלון הסגור, אור כה גדול, שיעקב טרם ראה כמותו. סקרנותו הלכה וגברה. לאט לאט, ניגש יעקב על קצות אצבעותיו, בשקט בשקט, אל חלון ביתו של משה. הוא נעמד על בהונות רגליו והציץ פנימה וכמעט נפל ארצה. נשימתו נעתקה. הוא התרומם שוב בחיל ורעדה עצומים, והביט שוב אל תוך הבקתה. מנהל העבודה שלו יושב משוחח עם אדם ישיש, בעל זקן שיבה ופניו פני מלאך. הם הסבו ליד שולחן ערוך המכוסה במפה צחורה ועליו נרות דולקים.
כאשר התאושש מתדהמתו, התרחק יעקב מהחלון והלך לביתו בצעדים מהירים.
כל אותו הלילה לא הצליח יעקב להירדם. הוא החל משחזר את התנהגותו של משה, לא! של הצדיק רבי משה, ודברים לא מובנים ולא קשורים החלו להתחבר לתשבץ מדהים.
למחרת בבוקר הוא מיהר למפעל וקרא למנהל העבודה לחדרו.
"מורי ורבי" קרא יעקב רועד כולו, "אינני יכול יותר להרשות לך לעבוד במפעלי. הסתרת ממני את זהותך האמיתית... ראיתי אותך אתמול בלילה בחברת אדם קדוש, שמראהו כפני מלאך אלוקים. אני מבקש ממך שתספר לי, מי אתה ומי היה האורח שלך?"
"אם ראית את האורח שלי אתמול בלילה, הרי זה סימן טוב בשבילך", השיב מנהל העבודה בחיוך טוב לב, "זה סימן שאני יכול לסמוך עליך ולגלות לך. ובכן, האורח שלי היה אליהו הנביא. הוא בא לומר לי, כי הגיע זמני להתגלות ולהתפרסם, ולהיות מורה דרך. הוא פקד עלי לחזור לעיירת מולדתי ולהיות שם אדמו"ר ומנהיג. הצעירים זקוקים לי, הוא אמר. כאשר שאלתי אותו, איך אוכל לעשות זאת, הרי בעיירת מולדתי כולם מכירים אותי כאדם פשוט, שאין לו את הכישורים המתאימים לתפקיד מעין זה. "אל תדאג ואל תפחד," אמר לי אליהו הנביא, "והנה לך אות: כאשר תשוב אל עיר מולדתך, והילדים הצעירים יראו אותך, הם ירוצו בכל רחובות העיירה ויקראו בקול גדול: "הרבי הגיע! הרבי הגיע? וכך יתקבל הדבר גם בליבות אבותיהם. ומנין יידעו זאת הילדים? הילדים טובים וטהורים. מוחם וליבם עדין נקי וזך, לא הזדהם עדיין בהבלי העולם, ויש להם חוש טבעי, כדי להכיר רבי ומנהיג רוחני אמיתי".
לאחר ששמע יעקב את דברי ההסבר של ר' משה, ברך אותו בברכת הדרך והשניים נפרדו לשלום באהבה ובידידות רבה
ר' משה חזר לעיירת מולדתו, שם התקבל בקריאותיהם הלבביות של הילדים, כפי שניבא לו אליהו הנביא, והתפרסם בעולם היהודי כרבי משה לייב מסאסוב.
