יש לכם שאלה בנושא חינוך? לחצו כאן

כמו לולב בצמרת הדקל, כך הוא, לעולם לא יתכופף מעצמו . . . כל סביבתו כנמושות למרגלותיו... שואף הוא מלוא ריאותיו אוויר פסגות ללא שיזדקק לתת לאי מי מחבריו דין וחשבון על עשיותיו. הלולב על כל שדרתו הישרה וזקיפות קומתו מתכופף למעשה רק בעזרת הנענועים בימי חג הסוכות, אז הוא 'זוכה' לראות גם דברים המצויים למרגלות ד' אמותיו . . .

לפעמים, אדם מעביר את מרבית שלבי חייו בזקיפות קומה וללא שהוא מבחין כלל בנעשה סביבו, אין הוא חש כלל בקורה עם כל סובביו, הוא שרוי בעולמו, לעיתים עולמו הוא עולם מלא קדושה, אלא, שגם בעת השהיה בעולם גדוש קדושה, יש עדיין מקום לנתינת שימת לב לאלו אשר עולמם אינו בדיוק מצוי ברום מעלות לולבך הטהור . . .

כשבוחרים לולב, כל אחד מהדר בבדיקת שדרתו וישרותה, עם קנעפלאך או בלי, וכל המהדר הרי זה משובח, אלא שזו דווקא נקודה איכותית לעריכת מאזן, כן דווקא בימים בהם המעבר בין 'ימים נוראים' לימי 'זמן שמחתנו', זהו הזמן לבדוק מה לקחנו איתנו מהמעמד המרטיט של יום הכיפורים. וכפי שהרמב"ן כותב באגרתו "... כל דבריך יהיו בנחת וראשך יהיה כפוף ועיניך יביטו למטה לארץ . . ." אדם צריך לזכור בעת עלייתו בשליבות הסולם כי את כל אלה שהוא פגש בעת העלייה, בדיוק את אותם אנשים הוא יפגוש בדרכו בחזרה.

דור המתחנך על ברכי התובנה כי כל הכישורים המצויים באמתחותינו הינם נטו מתנת שמיים, ידע כיצד להשתמש בהם בדרך הראויה והנכונה.

צעירי הצאן הינם כחומר ביד היוצר, קל מאוד לעבדם ומאידך, קל לא פחות לאבדם ח"ו. השדר המופנה כלפי פנים הבית, הוא זה שינתב אותם ויאיר את דרכם בהמשך גם כלפי חוץ.

על אותו משקל בדיוק, כך גם כל ההתנהלות בבית. אסור שייווצר מצב בו אחד מבני הזוג הינו לולב טהור ומהודר אשר קומתו אינה יכולה להתכופף . . . תמיד חשוב לזכור כי כל גדולת האדם נמדדת דווקא ביכולת ההגמשה שלו, ביכולת ההכלה של הזולת ולא פחות מכך, ביכולת הנתינה. יכולת נתינה הינה נקודה המגיעה מתוך הרובד הפנימי של תעצומות הנפש.

בשיא השימוש בלולב, בהושענה רבא, מסירים את שתי הטבעות העליונות בלולב, הסרה התורמת לכך שהלולב יוכל עוד מעט להתכופף, עוד מעט לראות טוב יותר את הזולת. כל זאת בא למעשה לאחר ימי עבודת התפילה, עבודה אישית המרככת את החומר ומסייעת לו להרגיש טוב יותר את הנעשה סביבו.

אין זה ברור כלל מאיליו, להבין את הזולת לעיתים זהו דבר המגיע על חשבון הרווחה האישית, לעיתים זה מגיע בצורה של נתינה גדולה יותר מן התכנון הראשוני. לפעמים זה יכול דווקא לבוא באופן של קבלת השונה וסליחה בלב שלם .

זו בדיוק נקודת החיבור הנכונה של הלולב עם ימי חג הסוכות, חיבור של עבודה עצמית, עד כדי הגעה לשלמות ביכולות האישיות והאפשרות להיות עקב כך מוקף במצוות עשרים וארבע שעות ביממה.

זו למעשה הדרך בה אנו אמורים ללכת בכל ימות השנה, לעולם לא נוכל להיות גדולים בכך שנכופף את זולתנו, גדולתנו הינה בכך שאנו יכולים להנמיך את עצמנו. הזולת (הנענועים) הינם רק המראה. על ידי ההסתכלות בזולת אנו מסוגלים להבין טוב יותר את הטעון תיקון בנו.

יצחק ריבקין	הרב יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך', ומנהל אתר חינוך נט - לאהוב ולחנך. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך.
יש לכם שאלה אלי? לחצו כאן

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף

1 תגובות | כמו לולב

מה המאמר בא לומר?

לא ברור על מה המאמר מדבר?
על חינוך? שלום בית? על התלמיד או שמא על המחנך?!
על איזו דרך מדבר כותב המאמר בשורותיו האחרונות?!
המאמר נראה כאוסף של אסופות מאמרים שאין קשר בין אחד לחברו
חבל!!!
-----------------------------------------------------
מאמר זה בא לאפשר לנו זווית הסתכלות נכונה על סביבתנו בכל שלב משלבי החיים, הסתכלות אשר תתן לנו את האפשרות לפתח כלי התמודדות ראויים, בבחינת טוב לשמים וטוב לבריות.

מנדי 21/09/2010 - יג תשרי התשעא