שאלה בפורום חינוך: האם העונש מוגזם?
עונת "אחרי החגים", נושאת בכנפיה תופעות רבות, הבולטת שבהן היא ללא ספק תופעת הדיאטה וצמצום ההיקפים. לפעמים מתקבל הרושם כי קיים חוק שכזה האוסר לפתוח בדיאטה בכל זמן אחר מלבד "אחרי החגים"...
אני בכל אופן מכיר, באופן אישי, אחד כזה שבכל שנה מייד אחרי החגים לא רק שמתחיל בדיאטה האמורה אלא גם מצליח בה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ולא, לצערי אין המדובר בי, מדובר דווקא ב... בית הכנסת.
תקופת החגים היא תור הזהב של בית הכנסת. בתקופה זו גם בתי הכנסת הריקים והמוזנחים ביותר מוצאים את עצמם לפתע פתאום מבוקשים והומי אדם. בתי כנסת נידחים שבמשך השנה אף אחד לא טרח להעיף מבט לכיוונם, כאלו שאפילו בשבתות בקושי זוכים למניין, חווים לפתע זינוק חד במניותיהם כמותו חוות רק חברות לחיפוש גז או נפט בימים אלו. ספסלים מאובקים בשורות האחרונות משמנים את ציריהם, סידורים במדפים מיישרים את קפליהם, ואפילו הטליתות והפרכות זוכות לגיהוץ, בית הכנסת זוכה לעדנה, כולו מתעורר וקם לתחייה.
והרב, אוהו, אין שעה יפה יותר לרב בית הכנסת מאשר תקופת החגים, מדמות זניחה וחסרת חשיבות, לפתע פתאום הוא הופך להיות שחקן ראשי ואדם מבוקש. הטלפונים מצלצלים וה'אס-אם-אסים' מזמזמים, אנשים מתקשרים ומבקשים לברר באיזו שעה התפילות, היכן יש מקום, מתי יזכור ועוד ועוד. והדרשות והנאומים, לא עוד דרשה מגומגמת הנאמרת לאוזני מנין שחציו מתנמנם, אלא קהל מאזינים נכבד וקשוב, שלא לדבר על ה'ספיץ'' שלפני כל נדרי, ממש 'ברייק הזהב' בשיא הרייטינג.
אני בטוח שעמוק שם בלב, בכל שנה מחדש, חולפת בראשו של בית הכנסת אותה המחשבה בדיוק החולפת בראשו של הרב, מחשבה האומרת "הנה, אולי השנה הזו באמת קרה משהו, אולי השנה חל איזה שינוי וכעת כולם כבר מכירים בנחיצות שבי, אולי השנה הקהל הרב הגודש את ספסלי ימשיך ויפקוד אותם לא רק למשך רגעי הקסם של החגים, אלא גם בימי השגרה של חודשי השנה כולה".
אך מידי שנה בשנה שבה האכזבה וטופחת על פניו, עם תקיעת השופר, ומקסימום עם סיום ריקודי ההקפות, נמוג הקהל הרב, ובית הכנסת חוזר באחת לשיממונו ולאלמוניותו העצובה והריקנית. בימים ארוכים וקשים אלו גם הביקורים המנומסים בשבתות ובימים טובים, אין בהם כדי להמתיק את הבדידות המרירה והאפלוליות של ימות החול.
אכן כך, דיאטת אחרי החגים של בתי הכנסת היא דיאטה מוצלחת מידי מבחינת צמצום ההיקפים, זו דיאטה קשה ואכזרית, כזו שבבת אחת זורקת את בית הכנסת מאור זרקורי הפסגה, ישירות אל מאחורי הקלעים המוזנחים והמאובקים.
רבותי, אם ריגשותיו של בית הכנסת נוגעים גם ללבכם, בואו והצטרפו למאמץ. בואו ונוודא כולנו יחד כי לבית הכנסת הקרוב לביתנו "יש יום יום חג"...
