יש לכם שאלה בנושא חינוך? לחצו כאן
זאת תורת הָאָשָׁם, אדם כי ייפול מידיו דבר מה, ימהר ויחפש בכל עבר במבטים חקרניים ומודדי אישיות ראויה לשם הטלת חיצי האשמה ואכן לבסוף, לאחר סבב מבטים נמרץ הוא מוצא, ללא ספק זו סיבת הנפילה. לא, לא הוא האשם . . . סוף סוף נמצאה לה הסיבה . . . אכן נודע הדבר, הוא זכאי !!!
תופעה זו על פי רוב אינה כה מרנינה, היא מצויה בבתים רבים בבחינת 'אסף אשם חרפתי' . . .
קשיי ההתמודדות עם האני העצמי מובילה רבים וטובים אל פתחיהם של אחרים. ברור הוא כי נוח לו לאדם לנוד בראשו על צרת חברו מאשר להיות חלק בלתי נפרד ממנה. באופן זה הרי הוא רואה את הדברים כמצויים מחוץ למעגל חייו הקרוב וברצותו רואה או שאינו רואה, הכול לפי תנאי הזמן והמקום.
למעשה זו עוד דרך לשם בריחה מנטילת אחריות אישית למחדלים אישיים, זו בריחה מעצם ההכרה באחריות הכרוכה בכל צעד שבחיי היומיום. המבוא לחיי הנישואין מכיל בתוכו הבשלה נכונה לאורך כל שדרת החיים, החל מגיל הינקות, המשך בילדות ובנערות וכלה בבגרות כשהמשך הדרך הינה תוך כדי ההתנסויות היומיומיות. כשהאדם נבנה כראוי, הרי שלעולם לא יחפש את מחדליו בשדות זרים, הוא יידע כי ככל בריות תבל גם הוא עלול להחטיא במידה זו או אחרת את מטרתו והדרך הטובה ביותר היא, הסקת המסקנות בדרך הנכונה, דרך המובילה אל תובנות חדשות המסייעות לאדם לא לשוב על מחדלי האתמול.
רבים הם מקרי אי ההבנה הפורצים להם חדשים לבקרים בעקבות חוסר נכונות של מחולל המקרה להכיר באחריותו לתוצאה מוכחת. חוסר היכולת לנטילת בעלות על התוצאה מוביל במקרים לא מעטים להתרופפות הקשר הזוגי. דבר שבראשיתו לא תמיד מחולל מציאות אל חזור, אולם הוא בהחלט מכשיר את הקרקע לחוסר היכולת של בן הזוג לקבל את התקרית הבאה ולהקדיש לה מכוחותיו לשם התמודדות. לעיתים בעת התמודדות חוזרת ובלתי משמעותית לחלוטין יתהווה סדק לא לפי ערך האירוע, דבר אשר ישפיע על המשך חיי הזוג ויקשה עליהם לתפקד כזוג.
ההתמודדות של ההורים עם ילדיהם והכוונתם אל מסלול התפתחותי רגשי ראוי מתחיל איפה ביום הגעת העולל אל העולם בתוספת שנות חיי הוריו טרום הגעתו.
הנחלת תובנות באופן מושלם ניתנות לביצוע באופן מושלם רק כשמעביר המסר עושה זאת מתוך הכרה פנימית מלאה ולא רק כהצגה תרבותית בלבד. הורים רבים משוכנעים כי הם מצויים בתוך מערכה כלשהיא, הם משנים את קולם בהתאם למסר, משווים לפניהם ארשת רצינות ומדברים בסמכותיות רבה, אולם אין הם שוכחים לקרוץ עין לסביבתם הבוגרת, היינו, הצלחנו להרשים את הזאטוט . . . אולי להרשים הם הצליחו, אולם גם קריצת העין כלל לא נעלמה מעינו הפקוחה. הוא כבר יידע להפיק מכך את התועלת המרבית וישיב להם בדרך אותה הוא יבחר ובעת הרצויה לו. אולם לטווח הרחוק יותר, יתכן בהחלט כי הוא יפתח את הנטייה להשליך אל פתחי זולתו את תוצאות מחדליו, כי הרי תמיד ניתן לקרוץ עין ולהעביר הילוך בדרך אל המחדל הבא . . .
