שאלה בפורום חינוך: האם העונש מוגזם?
בצעירותי... נהניתי כל פעם מחדש להיווכח כיצד אנשים טועים בהערכת גילי. אני לא יודע אם זה הכובע, הזקן, ואולי המעיל או המראה הכללי, אבל בכל פעם שהכרתי אנשים חדשים שביקשו להעריך את גילי, הם נהגו משום מה, להוסיף לגילי התקני בונוס של חמש עד עשר שנים לפחות. מישהו פעם עוד הוסיף ואמר "אתה לא באמת מבוגר כמו שאתה נראה, אתה צעיר, משהו באזור שלושים וחמש!". הייתי אז בן עשרים ושבע...
למה נהניתי מכך? פשוט מאוד. כשתחשבו על זה תגלו שאנשים – בדרך כלל - נוטים להתכחש לגילם. כשאנחנו צעירים אנחנו נהנים לחשוב על עצמנו כמבוגרים, וכשאנו מתבגרים אנחנו נהנים אפילו עוד יותר כשמישהו טועה (באמת או ב'כאילו') וחושב אותנו לצעירים.
גם מבלי להיכנס לניתוח פסיכולוגי מעמיק, יש לי הרגשה שהעובדה המצערת שמספר שנותינו קצוב ומוגבל, קשורה לזה איכשהו... אחרי הכול בכל פעם שאנו מתבגרים חולפת לה עוד שנה, וכל שנה שחולפת מזכירה לנו שנותרה לנו שנה אחת פחות. וזה כבר ממש לא כיף...
רק דבר אחד לא מובן לי, אם כל כך לא נעים לנו להתבגר, מדוע אם כן אנחנו חוגגים ימי הולדת?
אם נבחן את עצמנו נגלה שהמושג "יום הולדת" מעורר בנו בעיקר אסוציאציות של בלונים, ליצן, ושקיות ממתקים. איכשהו זה נקשר תמיד לילדים קטנים וצעירים. ואין פלא, הרי הם היחידים שבאמת חוגגים את ה'יומולדת'. עבורם היום הזה הוא יום נפלא, הם באמת שמחים מכך ש"עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה וכו' נהיה גדולים". אבל עבורנו המבוגרים, דווקא המשפט הזה של "עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה נהיה" קצת משבית את השמחה – אז מה יש לחגוג?
כשחשבתי על זה השבוע (לקראת יום ההולדת השלושים ואחד שלי שחל היום) נראה לי שעליתי על משהו.
אדם החדור בהכרה שכל מטרת חייו היא לצבור ולקבל (מעמד חברתי, אושר, סיפוק הנאה ועוד) אכן חסר סיבה למסיבה ביום הולדתו. שכן כל שנה שחולפת מותירה לו פחות שנים ליהנות ופחות הזדמנויות לצבור או לקבל. (מה עוד שבדרך הטבע רוב ההנאות והסיפוקים הזמינים פחות ישימים ככל שמתבגרים).
אולם לעומת זאת, אדם החדור בהכרה של מטרת חייו היא להעניק ולתת, לפעול להשפיע ולשנות, עבור אדם שכזה יום הולדת הוא יום חג, שכן כל שנה שחולפת מקדמת אותו אל מטרתו, הניסיון והחכמה שצבר בכל יום שחולף בונה אותו ומאפשרת לו למלא את מטרת חייו בצורה טובה ומשולמת עוד יותר. בכמות אמנם נותרו לו פחות שנים להשפיע, אבל בהענקה ונתינה מה שחשוב הוא האיכות, והיא הולכת ומשתבחת עם השנים.
לכן כשאני חושב על יום הולדת אני נזכר בדברי הרבי "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה (כלומר, אותם זיכרונות הדורשים תיקון ותשובה) - ישוב ויתקנם". שהרי יום הולדת הוא לא רק היום בו אני נולדתי, אלא הוא היום בו ה' ברא אותי, ואם הוא עשה זאת כנראה שהיתה לו סיבה טובה לכך. הגשמת הסיבה הזו היא השליחות שלי ומטרת חיי. ביום ההולדת יש מקום לערוך מאזן ביניים ולבחון את ההישגים בתחום, ומה שחשוב עוד יותר - להחליט כיצד לשפר את ההישגים בשנים הבאות, הרי עוד שנה באמת נהיה גדולים...
