לחצו כאן לכל שאלה בנושא חינוך זוגיות ומשפחה
אדם ניחן ביכולות הטבעיות להציב גבולות וסייגים בין הדברים הנוחים והמתאימים לו ובין אלה שאינם תואמים את דרישותיו. לכאורה, מתכון לאידיליה, אלא שלא תמיד כך הם פני הדברים. יש מקרים רבים בהם האדם נמנע מלחוות את דעתו משום שאין בו את הכוח או היכולת להתמודד מול תגובת החברה ועשיותיה.
יש אנשים אשר ניחנו בתחושת שליחות חסד, הם עטים על דמות המטרה כשכל מהותם נוטפת נופת צופים, הם נועדו לעזור לזולתם . . . אין זה משנה להם כלל אם יש צורך בעזרתם , הם נותנים, בעצה ובמעשה, בהכוונה ובהדרכה צמודה . . . מעיקה וחונקת. 'הנזקק' זועק חמס, הוא כמה למנת חמצן טרי, אולם אנשי החסד ישובים להם על עורקיו ומונעים ממנו זאת באדיבותם הדביקה . . .
חיי היום יום עמוסי תקריות בלתי מוזמנות ועל אחת כמה וכמה שאינן מתוכננות, אולם רבים הם אלו אשר מצאו עצמם לא אחת בעין הסערה שלא בטובתם, הם רק רצו להיטיב ומיד הותקפו בשטף מילים כמעיין המתגבר ואין הם מבינים כלל את המתרחש אל מול עיניהם. האדם בטבעו הינו יצור טריטוריאלי, חשוב לו מאוד לדעת מה הם גבולותיו בכל התחומים ואף על פי כן, רבים הם אלה אשר אינם יודעים לומר, לא, תודה!!! איננו מעוניינים עתה בכל סיוע, אנחנו מסתדרים כעת בכוחות עצמנו, אנו זקוקים למנת פרטיות. לעומתם, יש אנשים החשים כי כל מהותם והצדקת קיומם עלי אדמות נמדד בכמות הנתינה שלהם. הם יהיו שם בעת שמחה ועצב. הם יתייצבו תמיד בראש מחנה הנתינה, והמקבל . . . הוא מתבטל לחלוטין מולם, לשונו נאלמת דום, אין הוא מסוגל לעמוד מול פרצי הנתינה הנערמת עליו עד כדי הסתרת אישיותו. כל עוד הוא לא יעצור את זרם הנתינה, הוא יחוש כיצד אוזלים כוחותיו ונמוגים בזרם הבלתי רצוי. הוא חש כי הוא משמש את הזולת למימוש דחפי הנתינה שלהם. הוא גם יודע וחושש מהפסקת הנתינה, אין הוא יודע כיצד הוא ישרוד אם היא תיפסק. הדילמה בין הרצון לשרוד ובין הצורך הטבעי של האדם לקבל ולאו דווקא נתינה גשמית, אלא אף נתינה רוחנית. תשומת לב ואחוות אחים אף היא בגדר של נתינה. יש צורך מתמיד של שמירה על גבולות. הן גבולותיו של הנותן והן אלה של המקבל. כשאנו מגיעים מתוך רצון כן לעזור ולתמוך, חשוב שנמדוד את הנתינה שלנו על פי כליו של המקבל. נניח לכל רצונותינו ונפעל רק על פי מטרותיו.
בקרב בני זוג רבים מצויה תופעה זו, בה האחד עסוק כל העת בנתינה בלתי פוסקת, בו בזמן שדווקא בן הזוג שואף להוכיח את עצמו וליצור מיוזמתו והן כדי להוכיח כי הוא תורם לשותפות ראויה בחיי הנישואין, אולם בכל עת בה הוא אך מגלה סימני חיים, מסתער עליו השני ומכוון אותו כיצד להניח והיכן יותר כדאי ומתי זה יהיה טוב יותר . . . עד שהוא מגיע למצב של חוסר רצון להתמודד, הוא שוב אינו יוצר או מתעניין, הוא פשוט עסוק בשמירה מתמדת על אישיותו ושפיותו, או אז, מגיע סבב של תלונות על אי מעורבותו בחיי הבית . . . דבר המזין בהכרח את גלגלי מערכת אי ההבנה כמעגל סגור ובלתי פתיר.
הכל היה יכול לבוא על מקומו בשלום על ידי משפט קצר בראשית התהליך, לא, תודה !!!
