קיסר המדינה הכריז כי הראשון שיעלה אל ראש ההר חמישים פעמים עם מריצה עמוסת אבנים כבדות יזכה להינשא לביתו הנסיכה. התנדבו ובאו כל בחורי המדינה והחלו עולים עם המריצה ולא צלחו אף את מחצית המשימה כשלפתע הופיע איכר גדל גוף אשר מראהו העיד כאלף עדים על כוחו הרב. נטל לידיו את המריצה העמוסה והחל מטפס אל ראש ההר במהירות ומכיוון שלא ידע קרוא וכתוב סימן באצבעו קו כל עת שסיים עליה וירידה אחת. לאחר פרק זמן החליט לספור את הקווים שסימן על המגף, אלא שאבק רב הצטבר על רובם והוא התקשה לסופרם. משראה האיכר כי הדבר מבלבל אותו, החליט למחוק את כל הסימנים ולהתחיל הכול מחדש . . .
רבים הם המקרים בהם מגיעים אנו אל בוקר יום חדש כשעל פנינו ניכרים אותות יום האתמול. רישומם העז אינו מאפשר לנו לנוע בחופשיות ביום החדש שהנחיל בורא העולם לכולם, ראיית הטוב הבא לעולם באופן מושלם וכל שנדרש מאיתנו הוא, רק לא לקלקל . . .
תלאות הקיום אינם מותירות מרווח אפשרויות רב לשם התמודדות עם רצף האירועים המונח לפתחנו בתדירות הולכת וגוברת. דבר התורם לא במעט לשחיקה מצטברת של כל מנגנוני ההגנה המובנים בקרבנו. אלא שמפתח יכולת מתן המענה נתון בידנו, מינון השחיקה עשוי להיעצר ואף להצטמק בהתאם לאופי ואופן ההסתכלות שלנו על מאורעות היום ומתן פרשנות נכונה לכל תהליך. קרה לנו שהעיבו על שלוות הנפש שלנו על ידי מגוון דברים, חלק מהדברים בתום לב מקורם ואילו היתר ייתכן כי לא ממש בתום לב נעשו, אלא שכל גלגל העשייה וקצב התקדמותו מותנה בדרך בה אנו נשפוט את הדברים ולעיתים דווקא התגובה הראשונה היא הקובעת את טיבו של המשך התגלגלות האירוע וקביעת סדרי ההיקף שלו.
דווקא היכולת שלנו לדעת להבליג ולחשוב פעם נוספת בטרם נפעל ומעל לכול יכולת השיפוט בדבר אי צבירת כעסים והעברתם בדף חשבון מסודר אל יום המחר היא זו שתסייע לנו להתנתב כהלכה בשבילי היום ולנצל כראוי את פסק הזמן בין יום למשנהו, מעין פעולת אתחול המוחקת את רישומי יום האתמול ולא מותירה כל רושם זמין ולהתחיל בוקר חדש עם תחושה של זריחה.
דומים הדברים בחיי הזוגיות ובחינוך הילדים . לא ניתן לבוא תמיד עם רשימת מכולת הנושאת את תאריך יום האתמול. ההתחשבנות המתמדת ואזכור אין סופי של דברים מהם לא הייתם מרוצים, דבר הגורם לעומדים מולכם תחושה של קופה רושמת אין סופית וחוסר רצון לשמוע כל דיבור עוד בטרם נאמר ובכלל לקבל. כל דבר הנאמר כחוליה בשרשרת דיבורים בלתי פוסקת הרי הוא נדון לכישלון חרוץ מראש, זאת משום שכשאין צד המוכן לקבל את דבריכם, אין כל טעם באמירתם. כשמכינים רעיון כלשהו להעברה לזולת חשוב ביותר לנפותו מכל שרידי אמוציות מיותרים ולהעשירו בדברים המכוונים אל נקודה אחת מרכזית היכולה לתרום להיווצרותו של תהליך בונה וחיובי. ובדרך זו תוכלו כל יום להתחיל מחדש.
