זה היה בחורף שנת תשל"א. ברוך חסקי ורעייתו, תושבי מקסיקו, המתינו בחיל וברעדה לבוא תורם להיכנס לחדרו של הרבי מליובאוויטש. המצב הנפשי המיוחד שבו היו השניים שרויים באותה שעה לא נבע אך ורק מהציפייה הדרוכה להיכנס פנימה ולשהות במחיצת הרבי ב'יחידות', אלא גם ובעיקר מכמה וכמה אסונות קשים שפקדו אותם מאז נישואיהם.
כשבע שנים קודם-לכן נולד בנם-בכורם. התינוק נולד בזמן והיה נראה ילד בריא ורגיל. התנהגותו בימים שקודם ברית-המילה הייתה שגרתית לגמרי, וההורים ציפו בהתרגשות לברית, שאליה הוזמן קהל-משתתפים רב.
אולם במהלך הברית הבחין המוהל כי פני התינוק מחליפים צבעים, והורה להזעיק בדחיפות רופא וצוות עזרה ראשונה. לרופא, שהגיע למקום כעבור זמן-מה, לא נותר אלא לקבוע את מותו של התינוק הרך, בן שמונה ימים. השמחה הגדולה הושבתה ונהפכה באחת ליגון ולאבל.
כשנתיים אחרי-כן נולדה לבני הזוג חסקי בת. הפעם נלוותה לשמחת הלידה דאגה עמוקה לשלום הנולדת. ההורים המתוחים עקבו בדריכות אחר כל תנועה ותנועה שלה. שוב נראה היה כי הכול מתנהל על מי-מנוחות.
בחלוף אחד-עשר ימים מלידתה התעוררו ההורים משנתם לבוקר חדש ועצוב – בוקר ללא בתם. התינוקת הרכה שכבה בעריסתה ללא רוח-חיים. אין מילים שיוכלו לתאר את גודל המכה שספגו ואת עוצמת שיברון-הלב שאחז בהם.
בימים הבאים הִרבו ברוך ורעייתו לשמוע בסביבתם את המילה 'קללה'. קרובים ומכרים טענו באוזניהם כי קללה נוראה רובצת עליהם. כדי להסיר מעליהם את 'הקללה' החלו לקרוא פרקי תהילים, פנו לקבלת עצות מרבנים ואף קיבלו עליהם מצוות מסויימות.
בידי ההורים השבורים לא היה שום ממצא רפואי שיסביר את הטרגדיה הכפולה שפקדה אותם, ועל-כן גם לא הייתה להם כל דרך לפעול למניעת חזרה של האסון המסתורי בעתיד. בהתקרב מועד הלידה השלישית התקשו ההורים להכיל את המתח העצום שגאה בקרבם. מה שאירע לאחר מכן היה כמו אישור סופי לדיבורים על קללה הרובצת עליהם: התינוק נולד ללא רוח-חיים.
בהשפעתו של ר' שלום שבת, מחסידי חב"ד הנמרצים שפעלו ברחבי מקסיקו, טסו ההורים אל הרבי מליובאוויטש, לקבל את ברכתו. כעת עמדו אפוא שניהם וציפו להיכנס פנימה אל הקודש.
לאחר המתנה של כשעתיים ליד חדרו של הרבי, הגיע תורם. במכתב שהכינו מראש גוללו את מסכת אסונותיהם. המכתב נחתם בשאלה "מה עלינו לעשות כדי לזכות בפרי-בטן שיהיה זרעא חיא וקיימא?".
עם היכנסם קיבלם הרבי במאור-פנים. ברוך מסר לרבי את המכתב והרבי קראו במהירות. הרבי הרים את עיניו מהמכתב ואמר להם בערך בלשון זה: "קבלו עליכם להתחזק בשמירת שבת כהלכתה. קבלו עליכם כבר עתה בלי-נדר, כי לבן שייוולד לכם תקראו יוסף-יצחק, על-שם כ"ק מורי וחמי הרבי, ובעזרת ה' תהיה הלֵדה כשורה ובנקל וייוולד ילד בריא, זרעא חיא וקיימא, לאורך ימים ושנים טובות".
"אמן", ענו שניהם כאחד. קודם צאתם מהחדר הוסיף הרבי כמפטיר: "כאשר תהיה הלידה, בשעה טובה ומוצלחת, בוודאי תודיעו לכאן...".
"בוודאי", הגיב ברוך ספונטאנית, וזכה לחיוך נוסף מאת הרבי.
אין צורך לתאר את התרגשותם של ברוך ורעייתו בצאתם מחדרו של הרבי. מלבד עצם הדברים הברורים ונוסכי הביטחון ששמעו מפיו, הופתעו מכך שהרבי כבר קבע כי זה יהיה בן זכר. נוסף על כך, מכל המצוות בחר הרבי דווקא את מצוות השבת, אשר הייתה ניסיון קשה במיוחד לברוך, בגלל היותו איש עסקים ומסיבות נוספות. עתה לא הייתה לו ברירה אלא לקבל עליו שמירת שבת כהלכתה.
פחות מאחד-עשר חודשים לאחר ה'יחידות' אצל הרבי נולד לבני הזוג חסקי בן. ספק אם הם היו מצליחים לשאת את המתח הנפשי שליווה אותם לאורך כל חודשי הציפייה ללידה, במהלכה, ובימים שלאחריה – לולא מילות ההרגעה הברורות ששמעו מפי הרבי. עם הולדת הילד קיימו ההורים את דברם והודיעו לרבי באמצעות המזכירות על הלידה.
בבוקר יום הברית נתקבל בבית משפחת חסקי מכתב ברכה מהרבי. המכתב תרם אף הוא את תרומתו המרגיעה ליום הטעון ולמוד הניסיון המר.
וברוך ה', חגיגת הברית עברה בשלום. הסנדק היה הרב חיים סוועד, מרבני מקסיקו, והילד נקרא – כמובן וכצפוי – יוסף-יצחק.
כשהיה יוסף-יצחק כבן שבע נסעו עמו הוריו אל הרבי כדי להודות על הברכה שהעניק להם ולו. השלושה זכו ל'יחידות' קצרה, שבמהלכה הראה הרבי חיבה ליוסף-יצחק והרעיף עליו ברכות. כיום משמש ר' יוסף-יצחק רב קהילה במקסיקו והוא מרצה מבוקש ביהדות.
