זמירות ליל שבת
מנוחה ושמחה
1. מנוחה ושמחה אור ליהודים,
יום שבתון יום מחמדים
שומריו וזוכריו המה מעידים,
כי לששה כל ברואים ועומדים.
שמי שמים ארץ וימים, כל צבא מרום גבוהים ורמים
תנין ואדם וחית ראמים כי בי-ה ה' צור עולמים.
2. הוא אשר דבר לעם סגולתו
שמור לקדשו מבואו ועד צאתו
שבת קודש יום חמדתו,
כי בו שבת א-ל מכל מלאכתו.
במצות שבת א-ל יחליצך, קום קרא אליו יחיש לאמצך
נשמת כל חי וגם נעריצך, אכול בשמחה כי כבר רצך.
3. במשנה לחם וקדוש רבה,
ברוב מטעמים ורוח נדיבה.
יזכו לרב טוב המתענגים בה
בביאת גואל לחיי העולם הבא.
מה ידידות
מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה,
בכן נרוץ לקראתך, בואי כלה נסוכה,
לבוש בגדי חמודות, להדליק נר בברכה,
ותכל כל העבודות, לא תעשו מלאכה.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
מערב מזמינים, כל מיני מטעמים,
מבעוד יום מוכנים, תרנגולים מפוטמים,
ולערוך כמה מינים, שתות יינות מבשמים,
ותפנוקים מעדנים, בכל שלש פעמים.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
נחלת יעקב יירש, בלי מצרים נחלה,
ויכבדוהו עשיר ורש, ותזכו לגאלה,
יום שבת אם תשמרו, והייתם לי סגלה,
ששת ימים תעבדו, ובשביעי נגילה.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
חפציך אסורים, וגם לחשב חשבונות,
הרהורים מתרים ולשדך הבנות,
ותינוק ללמדו ספר, למנצח בנגינות,
ולהגות באמרי שפר, בכל פנות ומחנות.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
הלוכך תהא בנחת, ענג קרא לשבת,
והשנה משבחת, כדת נפש משיבת,
בכן נפשי לך ערגה, ולנוח בחבת,
כשושנים סוגה, בו ינוחו בן ובת.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה,
כל המתענגים בה, יזכו לרב שמחה,
מחבלי משיח יצלו לרוחה,
פדותנו תצמיח ונס יגון ואנחה.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
י-ה רבון עלם
י-ה רבון עלם ועלמיא,
אנת הוא מלכא מלך מלכיא,
עובד גבורתך ותמהיא,
שפר קדמך להחויא.
שבחין אסדר צפרא ורמשא,
לך אלקא קדישא, די ברא כל נפשא,
עירין קדישין ובני אנשא,
חיות ברא ועופי שמיא.
רברבין עובדך ותקיפין,
מכך רמיא, וזקיף כפיפין,
לו יחיה גבר שנין אלפין,
לא ייעל גבורתך בחושבניא.
אלקא די לה יקר ורבותא,
פרק ית ענך מפום אריותא,
ואפק ית עמך מגו גלותא,
עמך די בחרת מכל אמיא.
למקדשך תוב ולקדש קדשין,
אתר די בה יחדון רוחין ונפשין,
ויזמרון לך שירין ורחשין,
בירושלם קרתא דשפריא.
צור משלו
צור משלו אכלנו ברכו אמוני
שבענו והותרנו כדבר ה'.
הזן את עולמו, רוענו אבינו,
אכלנו את לחמו ויינו שתינו.
על כן נודה לשמו ונהללו בפינו,
אמרנו וענינו אין קדוש כה'.
פזמון: צור משלו אכלנו ברכו אמוני. . .
בשיר וקול תודה נברך אלהינו
על ארץ חמדה, שהנחיל לאבותינו.
מזון וצידה השביע לנפשנו,
חסדו גבר עלינו ואמת ה'.
פזמון: צור משלו אכלנו ברכו אמוני. . .
רחם בחסדך על עמך צורנו
על ציון משכן כבודך, זבול בית תפארתנו.
בן דוד עבדך יבוא ויגאלנו
רוח אפינו, משיח ה'.
פזמון: צור משלו אכלנו ברכו אמוני. . .
יבנה המקדש, עיר ציון תמלא
ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה.
הרחמן הנקדש, יתברך ויתעלה
על כוס יין מלא כברכת ה'.
פזמון: צור משלו אכלנו ברכו אמוני. . .
אזמר בשבחין
פיוט שכתב האריז"ל שאותו נוהגים לשיר בזמירות ליל שבת.
בראשי הבתים שמו של האר"י: אני יצחק לוריא בן שלמה.
אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין לְמֵיעַל גּוֹ פִתְחִין דְּבַחֲקַל תַּפּוּחִין דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין:
נְזַמִּין לָהּ הַשְׁתָּא בִּפְתוֹרָא חַדְתָּא וּבִמְנַרְתָּא טַבְתָּא דְּנַהֲרָא עַל רֵישִׁין:
יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וּבֵנַיְהוּ כַלָּה בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָא וּמָאנִין וּלְבוּשִׁין:
יְחַבֵּק לָהּ בַּעְלָהּ וּבִיסוֹדָא דִילָהּ דְּעָבִיד נַיְחָא לָהּ יְהֵא כַּתִּישׁ כַּתִּישִׁין:
צְוָחִין אַף עַקְתִין בְּטֵלִין וּשְׁבִיתִין בְּרַם אַנְפִּין חַדְתִּין וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין:
חֲדוּ סַגִּי יֵיתֵי וְעַל חֲדָא תַּרְתֵּי נְהוֹרָא לָהּ יִמְטֵי וּבִרְכָאָן דִּנְפִישִׁין:
קְרִיבוּ שׁוּשְׁבִינִין עֲבִידוּ תִּקּוּנִין לְאַפָּשָׁא זִינִין וְנוּנִין עִם רַחֲשִׁין:
לְמֶעְבַד נִשְׁמָתִין וְרוּחִין חַדְתִּין בְּתַרְתֵּין וּתְלָתִין וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין:
וְעִטּוּרִין שַׁבְעִין לָהּ וּמַלְכָּא דִּלְעֵלָּא דְּיִתְעַטֵּר כֹּלָּא בְּקַדִּישׁ קַדִּישִׁין:
רְשִׁימִין וּסְתִימִין בְּגַוָּהּ כָּל עָלְמִין בְּרַם עַתִּיק יוֹמִין הֲלָא בַּטִּישׁ בַּטִּישִׁין:
יְהֵא רַעֲוָא קַמֵּיהּ דְּתִשְׁרֵי עַל עַמֵיהּ דְּיִתְעַנַּג לִשְׁמֵיהּ בִּמְתִיקִין וְדוּבְשִׁין:
אֲסַדֵּר לִדְרוֹמָא מְנַרְתָּא דִסְתִימָא וְשֻׁלְחָן עִם נַהֲמָא בִּצְפוֹנָא אַרְשִׁין:
בְּחַמְרָא גּוֹ כַסָּא וּמְדָאנֵי אַסָּא לְאָרוּס וַאֲרוּסָה לְהִתַּקְפָא חַלָּשִׁין:
נְעַטֵּר ( נ"א נַעֲבֵד) לְהוֹן כִּתְרִין בְּמִלִּין יַקִּירִין בְּשַׁבְעִין עִטּוּרִין דְּעַל גַּבֵּי חַמְשִׁין:
שְׁכִינְתָּא תִּתְעַטָּר בְּשִׁית נַהֲמֵי לִסְטָר בְּוָוִין תִּתְקַטָּר וְזִינִין דִּכְנִישִׁין:
שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין מְסָאֲבִין דִּרְחִיקִין חֲבִילִין דִּמְעִיקִין וְכָל זִינֵי חַרְשִׁין:
לְמִבְצַע עַל רִפְתָּא כְּזֵיתָא וּכְבֵיעָתָא תְּרֵין יוּדִין נַקְטָא סְתִימִין וּפְרִישִׁין:
מְשַׁח זֵיתָא דַכְיָא דְטַחֲנִין רֵחַיָּא וְנַגְדִּין נַחֲלַיָּא בְּגַוָּהּ בִּלְחִישִׁין:
הֲלָא נֵימָא רָזִין וּמִלִין דִּגְנִיזִין דְּלֵיתְהוֹן מִתְחַזִין טְמִירִין וּכְבִישִׁין:
אִתְעַטְרָא כַלָּה בְּרָזִין דִּלְעֵלָא בְּגוֹ הַאי הִלּוּלָא דְּעִירִין קַדִּישִׁין:
זמירות ליום שבת
יום זה מכובד
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.
ששת ימים תעשה מלאכתך, ויום השביעי לאלוקיך,
שבת לא תעשה בו מלאכה, כי כל עשה ששת ימים.
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.
ראשון הוא למקראי קדש, יום שבתון יום שבת קדש,
על כן כל איש ביינו יקדש, על שתי-לחם יבצעו תמימים.
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.
אכול משמנים שתה ממתקים, כי א-ל יתן לכל בו דבקים,
בגד ללבוש לחם חקים, בשר ודגים וכל מטעמים.
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.
לא תחסר כל בו ואכלת, ושבעת וברכת,
את ה' אלקיך אשר אהבת, כי ברכך מכל העמים.
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.
השמים מספרים כבודו, וגם הארץ מלאה חסדו,
ראו כי כל אלה עשתה ידו, כי הוא הצור פעלו תמים.
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.
ברוך א-ל עליון
ברוך א-ל עליון אשר נתן מנוחה, לנפשנו פדיום משאת
ואנחה, והוא ידרוש לציון עיר הנדחה, עד אנה תוגיון נפש
נאנחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
רוכב בערבות, מלך עולמים, את עמו לשבות, אזן בנעימים,
במאכלי ערבות, במיני מטעמים, במלבושי כבוד זבח
משפחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל, מאת כל סוכה שוכן בערפל,
נחלה לו יזכה בהר ובשפל, נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
כל שומר שבת כדת מחללו, הן בכשר חבת קדש גורלו,
ואם יצא חובת היום אשרי לו, א-ל אל אדון מחוללו, מנחה
היא שלוחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
חמדת הימים, קראו א-לי צור, ואשרי לתמימים, אם יהיה
נצור, כתר הלומים, על ראשם יצור, צור העולמים, רוחו בם
נחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
זכור את יום השבת לקדשו, קרנו כי גבהה, נזר על ראשו, על
כן יתן האדם לנפשו, ענד וגם שמחה, בהם לו למשחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
קדש היא לכם שבת המלכה, א-ל תוך בתיכם להניח ברכה,
בכל מושבותיכם, לא תעשו מלאכה, בניכם ובנותיכם, עבד
וגם שפחה.
השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.
יום שבתון
יום שבתון אין לשכוח, זכרו בריח הניחוח,
יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.
היום נכבד לבני אמונים, זהירים לשמרו אבות ובנים,
חקוק בשני לחות אבנים, מרב אונים ואמיץ כח.
יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.
ובאו כלם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד,
ופתחו וענו ה' אחד, ברוך הנותן ליעף כח.
יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.
דבר בקדשו בהר המור, יום השביעי זכור ושמור,
וכל פקודיו יחד לגמור, חזק מתנים ואמץ כח.
יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.
העם אשר נע כצאן תעה,
יזכור לפקדו ברית ושבועה,
לבל יעבור בם מקרה רעה, כאשר נשבעת על מי נח.
יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.
כי אשמרה
כי אשמרה שבת א-ל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני.
אסור מצא חפץ, עשות דרכים, גם מלדבר בו דברי צרכים,
דברי סחורה אף דברי מלכים, אהגה בתורת א-ל ותחכמני.
אות היא לעולמי עד בינו וביני.
בו אמצא תמיד נופש לנפשי, הנה לדור ראשון נתן קדושי,
מופת בתת לחם משנה בשישי, ככה בכל שישי יכפיל מזוני.
אות היא לעולמי עד בינו וביני.
רשם בדת הא-ל חוק אל סגניו, בו לערוך לחם פנים לפניו,
גם בו להתענות על פי נבוניו אסור, לבד מיום כפור עוני.
אות היא לעולמי עד בינו וביני.
הוא יום מכובד הוא יום תענוגים, לחם ויין טוב בשר ודגים,
המתאבלים בו אחור נסוגים, כי יום שמחות הוא ותשמחני.
אות היא לעולמי עד בינו וביני.
מחל מלאכה בו סופו להכרית, על כן אכבס בו לבי כברית,
אתפללה אל א-ל ערבית ושחרית, מוסף וגם מנחה הוא יענני.
אות היא לעולמי עד בינו וביני.
אסדר לסעודתא
פיוט שכתב האר"י שאותו נוהגים לשיר בזמירות שבת בבוקר. בראשי הבתים שמו של האר"י: אני יצחק לוריא (אשכנזי).
אֲסַדֵּר לִסְעוּדָתָא. בְּצַפְרָא דְשַׁבַּתָּא. וְאַזְמִין בָּהּ הַשְׁתָּא. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא:
נְהוֹרֵיהּ יִשְׁרֵי בָהּ. בְּקִידוּשָׁא רַבָּא. וּבְחַמְרָא טָבָא. דְּבֵהּ תֶּחֱדֵי נַפְשָׁא:
יְשַׁדֵּר לָן שׁוּפְרֵהּ. וְנֶחֱזֵי בִיקָרֵהּ. וְיַחֲזֵי לָן סִתְרֵהּ. דְּאִתְאַמַּר בִּלְחִישָׁא:
יְגַלֵּי לָן טַעֲמֵי. דְּבִתְרֵיסַר נַהֲמֵי. דְּאִינוּן אָת בִּשְׁמֵהּ. כְּפִילָא וּקְלִישָׁא:
צְרוֹרָא דִלְעֵילָא. דְּבֵהּ חַיֵּי כֹלָּא. וְיִתְרַבֵּי חֵילָא. וְתִיסַק עַד רֵישָׁא:
חֲדוּ חַצְדֵּי [נ"א: מְחַצְדֵּי] חַקְלָא. בְּדִבּוּר וּבְקָלָא. וּמַלְלוּ מִלָּה. מְתִיקָא כְּדוּבְשָׁא:
קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין. בְּמִלִּין סְתִימִין. תְּגַלּוּן פִּתְגָמִין. וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא:
לְעַטֵּר פְּתוֹרָא. בְּרָזָא יַקִּירָא. עֲמִיקָא וּטְמִירָא. וְלָאו מִילְּתָא אַוְשָׁא:
וְאִלֵּין מִלַּיָּא. יְהוֹן לִרְקִיעַיָּא. וְתַמָּן מָאן שַׁרְיָא. הֲלָא הַהוּא שִׁמְשָׁא:
רְבוּ יַתִּיר יַסְגֵּי. לְעֵילָא מִן דַּרְגֵּהּ. וְיִסַּב בַּת זוּגֵהּ. דַּהֲוַת פְּרִישָׁא:
