אחת הסיבות שים המלח מכונה "ים המוות", הינה משום שהוא עסוק כל העת בקבלת מים ממקורות שונים ומעולם לא העניק חיים לזולתו...
אדם אשר עסוק בנתינה לעולם לא יינזק מכך. כל מהות הנתינה הינה מקור חיים בלתי נדלה. ישנם בני אדם הכמהים למנת תשומת לב וכל זאת לעיתים במחיר של חיוך קטן או אף ניד ראש המסמן להם כי הם קיימים ואינם סתם כך עוד חפץ שקוף נטול ערך. אנשים שקועים בתוך עצמם לעיתים מעבר ליכולת הסיבולת שלהם ומתוך כך הם משוכנעים כי כל העולם על כל מעלותיו ומגרעותיו מתגמד אל מול הקשיים המלווים אותם במהלך חיי היום יום. הגלישה הבלתי חיובית במורד חיי העולם מביאה לידי התנתקות מוחלטת והגעה לידי מחשבות טורדניות בדבר כדאיות המציאות הסובבת אותם אל מול הקושי המתמשך.
אין חבוש מתיר עצמו. כאן בנקודה זו נכנסת אמירת ה'שלום' של הזולת אל תוך עולמם הסגור ופותחת צוהר בחומת הברזל, נתינת הכוח המופקת מאלומת האור חודרת החומות היא זו היכולה לחלצם מהמצר ולסלול עבורם את הדרך אל עולם מואר וטוב, עולם הקיים כל העת במיטבו, עולם שלא היו להם היכולות להבחין בחלקיו הגלויים והטובים. הנתינה מיטיבה לא רק עם המקבל, אלא משנה דברים רבים באדם הנותן, המשפיע הופך אף הוא למושפע משום שכוחותיו אשר פעלו פעולה במקבל ההשפעה חוזרים אליו כאלומת אור חוזר ומשדרגים את מבנה אישיותו לגבהי רום ובדרך אין סופית כל נתינה ממשיכה את הגבהתו וכך במעגליות גוברת גם כוח עשייתה משתפר והולך וכל סובביו שמחים וטובי לב.
יש אנשים המשוכנעים כי דרך שידור כוחניות והרצנת שדריהם לסביבתם יהפוך אותם לאנשי מעמד עליון ומוערך, הם יפנו אל זולתם בחצאי אמירות ובמילים חסרות פשר ובלבד שהטון ישמע רציני כלאחר חשיבה מעמיקה. בבתים רבים כבה אור החיים בשל רצינות תהומית זו, רצינות הנתלית כביכול ברצונות הליכה בדרכים ומקורות עלומי טעם והגיון. התנהגות הגוררת את חיי התא המשפחתי אלי תהום והתרסקות בלתי נמנעת. כך במקום לחיות ולחוות את הנתינה והיופי הכרוך בה, עסוקים הם כל העת במתן פרשנות לכל הקורה ולעולם אינם פותחים צוהר מקרין חיוביות אל העולם הסובב אותם. למעשה ניתן לומר כי הם חוששים לשדר חיוביות, נוח להם יותר להנהן בראשם לכל טורדני אמירות השלום היומיים ולצאת ידי חובתם במבט מבין וחומל. אין הם בנויים להעריך את הזולת עד כדי השמעת מילת הערכה חיובית שכך הרי הם משנים את ייעודם המוגדר על ידם ורצינותם המחוללת על ידי חיוך סורר תתפרש חלילה שלא כראוי על ידי אי מי מסובביהם. . .
כל מהותו של חינוך הינה הנתינה, הורה החפץ בקידום ילדיו והכוונתם לדרך הישר חשוב שייתן את דעתו לכוון תמיד את כל עשייתו באופן בו ילדיו יבחינו כי כל עשייתו לטובת הזולת נעשית בחפץ לב ושמחה יצמיח דור אשר לעולם יראה אל מול עיניו כערך עליון את הנתינה והשפעת הטוב כחלק בלתי נפרד מאישיותו ומהלך חייו.
אם נתמיד בכך ניצור מהות כללית שונה וטובה המובילה לעולם טוב מאיר ואכפתי.
